ב"צעירי-ציון". היתה הגננת הראשונה בבריסק ומורה בביה"ס "התחיה" עד שנת 1925.
בקרה קורסים פדגוגיים בקרקוב וסיימה קורסים למורים בווילנא.
עלתה לארץ בשנת 1925.
שנים אחדות עבדה בהוראה בתור גננת ומורה בתלאביב, בכפר-חטין ובמשמר-הירדן. מלבד זה שמשה בתור מנהלת משק בית ההבראה ע"ש בורוכוב באחוזה, על הר הכרמל, בית החולים למתרחצים בטבריה (בבנין פ. שווייצר) מטעם קופת-חולים, בית ההבראה "החלמה" ברמת-גן.
בשנת 1934 נישאה לנחום חיניץ (ראה בכרך זה, בעמוד 2632).
במשך תקופה מסוימת היתה מורה ומדריכה לבשול במאיר שפיה, בביה"ס החקלאי בנהלל ושנים אחדות בביה"ס החקלאי ע"ש חנה פה בנחלת-יצחק.
שבע שנים רצופות נהלה את משק בית-החולים הדסה בתל-אביב. בכל מקום עבודה היו עיניה צופיות ליעוד, שפור ושכלול המוסד לטובת הרבים. בטוב לבה ומדותיה התרומיות קנתה לב העובדים וחברי ההנהלה.
כעת היא משמשת בתור מנהלת בית-העולות בשכונת . בורוכוב מטעם וויצו ומועצת-הפועלות. עבודתה במוסד זה היא פוריה ורבת אחריות.
שני אחיה: גרשון דרורי מהמתישבים הראשונים בירקונה, ושלום הלפרין ממיסדי כפר אז"ר, שניהם נפטרו בדמי ימיהם.
בן אחיד. גרשון, צבי דרורי עלם בן תשע-עשרה נפל בקולה במלחמת השחרור, י' תמוז תש"ח.
יעקב לסלוי
נולד בז' באייר תרנ"ז (1897) בצ'נסטוכוב שבפולין.
לאביו ר' חנוך-העניך (מנכבדי חסידי יעזוף וסטריקוב) ולאמו איטה בת ר' אברהם גולדריך (מצאצאי הרבי מצ'יכאנוב ר' אברהם לנדוי , הנקרא בפי כולם "הצדיק מציכנוב" מחבר הספרים "זכותא דאברהם" ו"אהבת חסד'').
למד בישיבות זדונסקה-ווליה וראדזימין תורה וחסידות בסגנון קוצק, ובשנת תרע"ז יסד בעירו ישיבת "עץ חיים" במגמה להשתלמות גם בלימודים כלליים, לבלי יצטרכו צעירים לעזוב את לימוד התורה ואורחהחיים המסורתי בשל ההכרח להסתגל לצרכי החיים לפי נסיבות הזמן. עד מהרה פתח רוח הזמן חזית חדשה עם התעוררות התנועה הציונית מקפאונה בשנות החירום של מלחמת העולם, משהגיעה הבשורה ליהודי פולין על הצהרת בלפור. כדי לשלב את הנוער החסידי בתנועה זו כחטיבה מיוחדת, שומרת אמונים לתורה ולמסורת האבות, הטה שכם, עם חבריו לדעה, ויסדו את תנועות "צעירי מזרחי" ואח"כ גם "החלוץ המזרחי" בפולין, והוא היה יו"ר התנועה בעירו וממארגניה ביתר ערי זאגלמביה. החסידים ראו לא בעין יפה את כל "החידושים הנועזים" הללו, אך הרגישו שאין לפקפק ב כנות כוונותיו. ובהתחשב במעמד המכובד של משפחתו לא רדפוהו ולא הפריעוהו.
נשא לאשה את חיה בת ר' דוד מאיר גרנק (מחסידי סטריקוב, בעל בית חרשת לסבון בצ'נסטחוב).
נכנס יותר ויותר לפעילות צבורית דתית-לאומית. בתרפ"ב ארגן מטעם "החלוץ המזרחי", שהיה חבר הנהגתו הארצית, קורסים להכשרה מקצועית בנגרות ומסגרות וכו' בשביל בחורי ישיבה לקראת עליתם ארצה.
מיסד חוה להכשרה חקלאית שהיתה הראשונה של החלוץ המזרחי בפולניה.
היה פעיל בועדים המקומיים לקה"ק ולקרן היסוד וב"עבודת ההווה" בארגון ותעמולה במלחמת הבחירות של הרשימה היהודית הלאומית לבחירות לסיים הפולני.
בשנת תרפ"ד (1924) עלה לארץ ונכנס לפעילות בהסתדרות "הפועל המזרחי", שנאבקה אז בקשיי בראשית, שנתגלו גם במלחמה על פת לחם בעקב מלחמות לשכת העבודה של הסתדרות העובדים הכללית בלשכה המתחרה של הפועל המזרחי, שלא היה לו כח פיסי מספיק להתגוננות. חלק של התנועה החליט אז להצטרף להסתדרות הכללית, אך הוא היה מראשי המתנגדים לכך ומהמיסדים מחדש את ההסתדרות העצמאית של הפועל המזרחי. אחר זמן קצר חזרו הפורשים לחיק התנועה המקורית והוא היה מראשי פעיליה ומנהיגיה מאז ועד עתה, וביחוד במפעליה הכלכליים, היה ממארגניה, מנהלה ומזכירה של החברה "עולים-בונים" ("סולל-בונה" דתי).
הגזבר הראשון של מרכז הפועל המזרחי ומכונן משק-המסים שלו, חבר הועד הפועל של הפועהמ"ז, ממיסדי קופת מלוה של הפועל המזרחי ומנהלה מראשיתה בתרפ"ח, כשהתחילה בהון יסודי בסך 200 ל"י, ועד עתה משעבר הונה על 300.000 ל"י, וכן חבר בהנהלת יתר המפעלים הכלכליים של הפועהמ"ז ("משכנות", "הבונה", ועוד), חבר הועד הראשי של תנועת המזרחי, חבר בהנהלת קרן א"י של המזרחי בישראל.
היה ציר בועידות הפועהמ"ז והמזרחי העולמי, ציר לאספת הנבחרים השניה, ציר לקונגרסים הציוניים י"ט-כ"ג.
פעיל כנציג מפלגתי במוסדות צבוריים שונים: בתרצ"ב חבר בועד הקהלת בירושלים, במועצה הדתית