חבר המועצה של התאחדות בעלי הבתים בתלאביב.
מראשוני מיסדי חברה חדשה-נחלת בנימין, והיה מהראשונים שבנה בית ברחוב זה (1914).
צאצאיו: אברהם (פקיד בבנק הלאומי), נעמי אשת משה וינר, ראובן.
הרב משה אפשטיין
נולד בעיירה קודנוב (ליטה) בשנת תר"מ (1880).
לאביו הרב ישעיהו (אחיו של הרב זרח אפשטיין ז''ל שהיה מנהל ישיבת "תורת חיים" בירושלים), ולאמו. אסתר בת ר' אברהם רבינוביץ. קיבל חינוך מסורתי בחדר. בשנת תרנ''ד עלה לארץ והמשיך ללמוד בישיבת "תורת חיים" בהנהלתם של הרב יצחק וינוגרד (המתמיד) ז''ל ואחיו הרב זרח אפשטיין ז"ל.
נשא לאשה את חנה לאה בת ר' דוד זליקוביץ מריטובה, (אחיה היה פרופ' גצל זליקוביץ בניו-יורק, שעל שמו קיימת ספריה. היה מתורגמנו של לורד קיצנר במצרים. כתב הרבה ספרים ותרגם את תורת "בודא").
הוזמן כמה פעמים לשרת בתור רב בארצות הברית ודחה את ההזמנות היות ולא רצה לעזוב את ירושלים הקדושה.
היה מגיד שעורים בשכונת מאה שערים. בשערי חסד וכיום בקרית שמואל.
במשך שנים ממונה "כולל הורודנה" בירושלים.
מחסידיו של הרב א. י. הכהן קוק זצ"ל.
במלחמה העולמית הראשונה הגיש יחד עם הרב חרל"פ זצ"ל עזרה רבה לתושבי ירושלים בחלוקת מזון. היה הולך מבית לבית ומחלק מזון.
מקובל מאד על אנשי הישוב הישן. ונבחר תמיד לבורר יחיד. כמה שנים מלא תפקידים של משגיח ראשי וסגן. ראש ישיבת "תורת חיים" ובשנים האחרונות, מנהל. הישיבה ורב השכונה של "קרית שמואל" בירושלים (שנוסדה בשנת תרפ"ט. היה ממיסדי השכונה). צאצאיו: דוד (ראה את הערך שלו בכרך זה, בעמוד 2656), אסתר אשת זליג קב, אריה, חסידה א שת אהרן לוין, בתיה אשת בנימין לחובסקי (חבר הנהלת "המקשר" בירושלים).
נכדו גרשון גזית (בן דוד אפשטיין) - סגן אלוף בצבא הגנה לישראל.
יוסף סוטיצקי
נולד בפתח-תקוה, כ"ג תשרי תרס''ב (6.10.1901).
לאביו ראובן סוואטיצקי ( ראה בכרך א', עמוד 332) ולאמו שושנה (רייזל) בת דוד כהנא , מצפת.
קבל חנוך בביה"ס העממי בפתח-תקוה ובקולדז' הצרפתי בבירות (לבנון).
כשחזר מלמודיו עבד במשק החקלאי של אביו במושבה והתמחה בפלחה ובגידול פרות.
היה חבר פעיל במכבי, בשמירת המושבה, קשר קשרים טובים עם השכנים הערבים, בעיקר עם משפחת אבו-קישק. ע''י קשרים אלה, עלה בידו למנוע פעמים רבות גנבות, שוד והתקפות על המושבה. כן פעל רבות בגאולת קרקעות ובסכסוכי קרקעות עם השכנים.
כשהשכנים הערבים התנגדו למסירת 1835 דונם אדמה שוממה ומוזנחת (שהיתה ידועה כאדמת "הבצה") ע''י הממשלה התורכית לאביו, עזר לאביו בעבור האדמה. ושמירתה והדף את מסיגי הגבול.
בימי המלחמה העולמית הראשונה היה בין הלוחמים נגד ה"ארבה" שהתפשט בפרדסים ובאדמה החקלאית של המושבה. עזר למגורשי יפו-תל-אביב בהעברתם למושבה, בהסתרת "פרארים" (משתמטים מהצבא התורכי) וכו'.
בנובמבר 1917 כשהצבא התורכי גורש ע''י הכובשים האנגלים מהמושבה לזמן קצר, וכשחזרו קבל הוא ואביו את פניהם בלחם ובמים, לבל יכבידו את ידם וינקמו בתושבים שנשארו במושבה. אביו בתור מוכתר, הוכרח לעזור (למראית עין) לשלטון בגירוש תושבים ופליטים צפונה, אך תודות לידידותו עם הגנרל התורכי יאסין פחה, מפקד הדיביזיה ה-20, הצליח לסדר שרבים