שרידי ספריתו המדעית המפורסמת של אהרן, (ספריה זו נשדדה ע"י התורכים בימי ענויי חברי "נילי", ופוזרה בשוקי הערבים ברחבי הארץ ובסוריה, שם שימשו לרוכלים כניר עטיפה לסחורותיהם). כמו-כן היה צורך להשקיע עבודה רבה בטפול ומיון תיקי המעשב. הוא מאפשר את האמצעים לכך. הוא מביא תחילה את הד"ר הלל היינץ אופנהיימר עבור הגדרת צמחי עבר-הירדן מזרחה, ובספר "צמח עבר הירדן" מתפרסמים לראשונה רשימת צמחים בלתי ידועים, ביאוגרפיה קצרה על אהרן שנכתבה ע"י אלכסנדר, מסמכים שונים וחלק מיומני המסעים של אהרן . בשנים אח"כ מתפרסם החלק השני "צמח מערב הירדן" בעזרתם של פרופ' הלל (היינץ) אופנהיימר ופרופ' מיכאל אבן-ארי. הפרופ' רוברט שודה האב והבן פרננד ממכללת ג'ניבה, נתנו ידם לעבודה זו בפרסמם לראשונה בהוצאתם (בצרפתית) את העבודות האלה.
חודש יולי 1939 מוצא את אלכסנדר בארץ. הוא מגייס את עצמו למאמץ המלחמתי ומעמיד את נסיונו, בקיאותו וקשריו לרשות המפקדה הראשית של האינטליג'נס הבריטי בירושלים ואחר כך בקהיר, שלא על מנת לקבל פרס. ראה בהקדשת מאמציו למלחמה בהיטלר המשך ישיר מעבודת "נילי" במלחמת העולם הראשונה. הממונים על האינטליג'נס בארץ ובמצרים התחשבו מאד בדעתו והיו סרים תדיר לבקרו בביתו בזכרון-יעקב ולהתיעץ עמו.
לא היה מחמיץ הזדמנויות אלה כדי להטיח באזניהם דברים חריפים כנגד מסורת האדמיניסטרציה הבריטית בארץ, יחסה לישוב היהודי, והוא לא חדל למחות, יחד עם זה, נגד הקמת הליגה הערבית בהשראה הבריטית. יש לציין את חומר הרב שהגיש באמצעות האינטליג'נס במצרים לחיל האויר הבריטי בקשר להפצצת רשת הסכרים הגרמנים בחבל הרוהר במלחמה העולמית השניה.
מדינאים ואנשי צבא רבים סרו לביתו בכל שנות המלחמה - בין אם היו אלה הגנרל קלייטון ועוזריו ובין אם היה זה ויליאם בוליט, שליחו האישי של פרנקלין רוזבלט (נשיא ארצות הברית).
בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית (1946) הופיע על דעת עצמו ובקש לפתוח את הארץ לכל בני הדתות.
בנוסף לפעילותו בשנות העשרים ב"דואר היום" הירושלמי בנוסף למאמריו בירחונים האמריקאים ונוסף על קובץ מאמריו "במערכה" ו"עם התורכים בפלשטינה", פרסם מאמרים רבים בשאלות שונות, הפזורים בכמה וכמה כתבי עת וחוברות בלשונות שונות. בעיקר יש לציין את ספר האפוריזמים שלו "בגן המחשבות", שהופיע תחילה בהמשכים בשבועון "9 בערב" ובצאתו אחר-כך כקובץ זכה ל-3 מהדורות ועורר התעניינות והתלהבות בקהל בעיקר בקרב הנוער. בספר זה לא הופיע המחבר בשמו המפורש אלא: x***כמו כן תרם להיסטוריה של "נילי" בפרסמו את החוברות: "אהרן אהרנסון -גאון האדמה" ו"שרה שלהבת נילי", ועוד מאמרים רבים בחתימת "חייל פשוט". בין הפרשות שהעלה תצוין במיוחד פרשת "שניים שנתלו בדמשק".
במשך כל הזמן תרם אלכסנדר למוסדות צבוריים במושבתו ומחוצה לה ועשה לשיפור כפרו ע"י נטיעות חדשות בסביבה וכן עזר במתן בסתר לכל אלה שפנו לעזרתו.
כשנתיים לאחר סיום המלחמה, יצא לחוץ לארץ לחדש את קשריו שם. בארץ עבר שוב נחשול של אינטריגות אנגליות וערביות, והמחתרת העברית פעלה אז במלוא התנופה. לאחר זמן נודע, כי כבר באותה תקופה, עמד בקשרים עם ארגון לח"י ועזר לו בנסיונו ובכספו. בהגיעו לפריז חרג מעקרונו ששמר עליו במשך השנים האחרונות - עקרון של פרישות מחיים צבוריים ונפגש עם אישים שונים מחוגי ההגנה מזה וארגוני המחתרת מאידך, וביקש להשפיע עליהם, שבשעה כה חמורה לענין הישראלי, ישתפו פעולה ולא ילחמו זה בזה.
נפטר באופן פתאומי, בניצה אשר על חוף הרביירה הצרפתית ביום י''ז אדר ב תש"ח (28.3.1948) כתוצאה מהתקפת לב בעקבות דלקת ריאות. ארונו הובא לארץ ע"י אחותו רבקה ונקבר בבית העלמין של המושבה ליד קבר אביו, ביום ג', א' כסליו תש"י (22.11.1949).
שמחה זאב (ויליאם) זאלצמאן
נולד בכ"ד סיון תרמ"ג (29.6.1883) בעיירה טיאופיפול (צ'אהן באידית) שבמחוז סטארו-קונסטאנטין, פלך ווהלין (אוקראינה).
לאביו שמואל (בר-אוריין ושקדן בתורה, ביחוד בעשרים שנותיו האחרונות, סוחר אמיד, בעל טחנות וסיטונאי למכולת) ולאמו איטה בת חיים יוסף פעדער (מחשובי חסידי סאדיגורה).
למד בחדרים מטובי המלמדים ואביו לא חסך כסף ואף שילם בעדו שכר-לימוד פי-שנים-ושלשה מהרגיל, על מנת שהמלמד יסתפק בתלמידים מעטים ויוכל להתמסר לטיפול אינדיבידואלי בכל אחד, וביחוד בבנו שמחה זאב. משהגיע לידיעה מרובה בתלמוד בגיל 14 המשיך ללמוד מפי מלמדים מיוחדים לו ואח''כ המשיך להשתלם בלימוד עצמי בבית המדרש, למד כמעט את