שפורסם בעתונות לרגל תערוכת עשרות דוגמאוות מתוך האוסף, שנערכה בירושלים בפרוס פסח תשט"ו, צוין, כי האוסף מכין למעלה משבעה עשר אלף אוטוגרפים ופורטרטים של גדולי אומתנו מחמש מאות השנים האחרונות, למן חתימות ואגרות ורשימות קצרות ועד לכתבי-יד של חיבורים שלמים (ביניהם כתב-היד המקורי של פרופ' אלברט איינשטיין על תורת היחסיות הכללית) מגדולי הרבנות, החסידות, ההשכלה, הספרות, הפובליציסיטיקה והמדע ואנשי-שם בענפים אחרים. האוסף משמש יסוד לעבודות מדעיות של חוקרים בענפי-מדע ישראליים וכלליים שונים, ובזמן האחרון דורש הד''ר שרון לכונן ליד האוסף - מכון ביאוגרפי יהודי כללי לאנשי-שם יהודיים מכל הדורות.
כפטריוט חפשי מזיקות מפלגתיות מביע הוא מפעם לפעם את דעתו ברשימות קטנות ובמאמרים בכתבי-עת ובעתונות היומית בשאלות אקטואליות, מתוך אספקלריה של טובת האומה והבראתה וחיזוקה בחומר וברוח וב"מוראל", ואחדים ממאמריו הגדולים יצאו גם בחוברות מיוחדות.
בשנים האחרונות משתדל הוא במאמריו לעשות נפשות לשני רעיונות שהם אחד: "תורת הציונית האכזרית", הכופרת בהתמדת השלוה של היהודים בארצות הגולה ודורשת מהיהודים, שיעזבו את משמניהם בנכר ויחושו למולדתם האמתית, הישראלית, עם רכושם מרצון, בטרם יוכרחו להמלט משם בלעדיו מאונס ; וכדי שיהא מקום בארצנו הקטנה לקיבוץ הגלויות, וכדי שלא תהיה לנו אירדנטה ערבית עוינת מבפנים, דורש הוא לשדל בכל האמצעים את אזרחינו הערבים, שגם הם יעדיפו לחיות בארצות ערביות ויזדרזו להג אליהן. אחד ממאמריו בענין זה, שפורסם בחוברת סיון תש"ט של הירחון "בטרם", הוציא אח"כ בחוברת מיוחדת בשם "הערות שוביניסטיות לענין הערבים." הודות לאוספו עלה בידו לברר כמה זיופי תמונות. בין השאר נתברר, שתמונתו של "הבעל שם-טוב" המקובלת והמובאת בספרים מדעיים, בספר החסידות לאברהם כהנא ועוד - היא מזויפת, וגם אגרות הצדיקים, שנמצאו ב"גניזת חרסון" הוכחו ע"י שרון כמזויפות.
בנו: יצחק יעקב.
פרופ' בנימין אקצין
נולד בריגה (לטביה), כ"א אייר תרס"ד (6.5.1904). לאביו מאיר צבי אקצין ולאמו זלדה בת אברהם גרניץ. בהיותו תלמיד בגמנסיה (1920) היה בין מייסדי אגודת הנוער העברי והציוני בלטביה "התחיה", והיה יו"ר האגודה (1921-22).
באוניברסיטאות: וינה (1922-26), פריס (1926-28), ליברפול (1928-29), הובארד (1932-33).
בהיותו תלמיד האוניברסיטה בוינה היה בין מייסדי אגודת הסטודנטים הציונית מארצות מזרח אירופה "החבר" (1922), והיה יו"ר האגודה רוב הזמן שגר בוינה (עד 1926), היה חבר בהנהלת ההסתדרות הכללית של הסטודנטים היהודים בוינה (1923-24).
בשנת 1925 הצטרף לברית הציונים הרביזיוניסטים והיה חבר בהנהלת הברית באוסטריה.
בשנות 1926-28 למד באוניברסיטה של פריס. באותה תקופה היה חבר מערכת העתון "רסויט" (ברוסית) וחבר הנהלת הציונים הרביזיוניסטים בצרפת.
בשנת 1929 תו"מ אחרי המאורעות בא"י, עזב את משרתו. שנתמנה אליה לפני חדשים מועטים, כעוזרו של פרופ' א. דה-לפרדל (פרופ' למשפט בינלאומי באוניברסיטת פריס) ועבר ללונדון, כדי לשמש כמזכיר כללי בהנהלה העולמית של הציונים-הרביזיוניסטים, שבראשה עמד מאיר גרוסמן (ראה כרך ד', עמוד 1927), במרס 1930. בעקבות חלוקי דעות עם גרוסמן, התפטר ממשרתו וחזר לפריס ונתמנה עוזר באוניברסיטה ועבד עבודות מדעיות אחרות, וכן היה יו"ר ההסתדרות הרביזיוניסטית בפריס.
בספטמבר 1932 נסע לארצות הברית.
בשנות 1932-36 עבד רק בשטח המדע.
בסתו 1936 נבחר לחבר נשיאות הצ''ח (הסתדרות ציונית חדשה) וראש מחלקתה המדינית בלונדון ספטמבר 1938. בה אירגן בשיתוף פעולה עם זאב ז'בוטינסקי ותחת הדרכתו, את הקשרים הדיפלומטיים עם מדינות שונות ועם האו"ם.
ביולי 1938 הופיע בשם הצ''ח בפני "ועדת החלוקה" הבריטית בירושלים, במקומו של ז'בוטינסקי שלא הורשה להכנס לארץ למטרה זו.
תוך כדי פעולתו זו חתר לקראת חזירתה של הצ''ח להסתדרות הציונית, ובספטמבר 1938, כשנוכח שז'בוטינסקי אינו מוכן בשום אופן לחזור, התפטר כחבר הצ"ח וחזר לארצות הברית.
עם שובו לארצות הברית, המשיך בעבודתו המדעית, קודם בבוסטון, אח"כ בניו-יורק, ובשנות 1939-40 שימש