Volume 7

Page 2826

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

ספרי-דת, אולם לאחר זמן מועט הקימה בית דפוס משלה, וכאן הוסיפה הוצאת "אמנות" לספרים את מיטב ההישגים של אמנות-הספר הגרמנית בהדר האותיות, הניר, הציורים והכריכה, - והספרים השיגו מעמד של שויון לספר הלועזי האירופאי, בצורתם הנאה.

השתתפה בועידת לונדון 1920 ובקונגרסים הציונים ה-16 וה-17.

אך את שנות פעולתה בגרמניה ראתה כפרוזדור לפעולתה העתידה בארץ-ישראל לשם כך השתלמה במכון לאמנות-הדפוס של קלימש, מכון מפורסם מאד באירופה בימים ההם, עבדה זמן-מה כמתנדבת בהוצאת-הספרים הגדולה ברוקהאוז, הזמינה בלייפציג אותיות מיוחדות יצוקות לפי תכניתה לסידור בניקוד במחצית העבודה (סידור שורת האותיות ושורת הניקוד בבת-אחת), בחרה תלמידים צעירים מישיבת פראנקפורט שישתלמו במלאכת הסידור, על מנת לעבוד בעתיד הקרוב בבית-הדפוס שתכונן בארץ-ישראל, ורכשה את כל המכונות והמכשירים הדרושים לכך, ותוך כך רכשה והכינה בארץ את המקום והבנין להקמת בית הדפוס וההוצאה והחלה לשלוח ארצה את המטענים.

שלשה חדשים לפני המועד שנקבע להפלגה ארצה נפטר בעלה (ביום כ"ח אב תרפ"ה) והיא נשארה עם ארבעת ילדיה המומה מהאסון, אך האסון לא הטה אותה מדרכה. במועד שנקבע הפליגה עם ילדיה ועם ארונו של בעלה, שהובא למנוחה באדמת ארץ האבות, ובהגיעם לחוף יפו ביום (11.11.25) כ"ד חשון תרפ"ו חיכה להם קה רב של חברים וידידים, שבא לחלוק כבוד אחרון לבעלה המנוח ולהקביל את פניה.

תוך שלשה חדשים הוקמה מסדרה מיוחדת לסידור ספרים ו"אמנות" החלה מוציאה בכל חודש ספר חדש, מהתוצרת שנודעה לשבח עוד מרוסיה ומגרמניה. ביתה בתל-אביב נודע במהרה כבית של אצילות עברית במובנה הנעלה, בו חברו יחד מסורת ישראלית עתיקה ותרבות לאומית ואנושית חדישה. כשהגיעה בתה שולמית לגיל 12 ערכה לה חגיגת "בת מצוה", ובזה יצרה בארץ את המנהג הזה, שגם הבת מקבלת על עצמה עול תורה ומצוות וחובות כלפי נצח ישראל - כשם שהיא עצמה נטלה על עצמה חובות ומשימות לאומיות קשות ואחראיות מנעוריה.

ב-1926 נבחרה למועצת עירית תל-אביב, ומ-1926 ועד 1935 היתה חברה בהנהלת העירית וראש מחלקת התרבות שלה. נכנסה לעניני החינוך העברי גם בהיקף ארצי, וכחברה בועד החינוך של ההנהלה הציונית וכיושבת-ראש ועד המפקחים על בתי הספר הכלליים תרמה הרבה מנסיונה, מתבונתה וממסירותה לחיזוק בנינו של החינוך העברי. גם את הוצאת הספרים שלה העמידה לשרות החינוך והתרבות הלאומיים. היא הציעה להנהלה הציונית להוציא על אחריותה ספרי לימוד וקריאה (ספרים ו"מגילות" קטנות), שיאושרו על-ידי מחלקת החינוך, ולמכור אותם במחירים עממיים, בלא לדרוש מההנהלה הציונית שום השתתפות בהפסדים, אם יהיו, - ומובן שההנהלה קיבלה בשמחה את ההצעה הנדיבה

ורבת התועלת, שתרמה הרבה לחיסול מחסור בספרי לימוד, שהעיק מאד על המורים והתלמידים בימים ההם, דבר דומה עשתה עם הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל בהוצאת ספרית "לנוער" שלה, שכללה סדרת ספרים מונוגרפיים קטנים על נקודות-ישוב בארץ, אישים ומאורעות בתולדות התחיה. אולם גולת הכותרת של הוצאת "אמנות" משמשים אותם מאות ספרי קריאה לילדים ולנוער - מן המובחר שבספרות העולם, בהם הניחה את היסוד לכל ספרית בית-הספר ולכל בית-אב השוקד על השכלתו, הרחבת דעתו ופתוח טעמו הטוב של ילדיו.

לפי הצעת הנציב העליון הוענק לה מאת מלך בריטניה בשנת 1936 אות הכבוד M.B.O.("מיסדר האימפריה הבריטית") כאות הכרה לפעילותה הצבורית והחינוכית בעירית תל-אביב, ונתקבלה לראיון אצל מלך בריטניה.

בראשית מלחמת העולם השניה תפסו שלטונות הצבא את שני בניני הוצאת אמנות, וכל אוצר הספרים, שמנה למעלה ממליון כרך, פוזר בידי החיילים בתשעה מחסנים שונים, וחלק ניכר הושחת ואבד תוך טלטולים. אחר-כך עלה בידה לקבל מחסן גדול מאחד מעשירי יפו הערבים, בו ריכזה את הספרים שנשארו לפליטה, אך בינואר 1946 העלה אספסוף ערבי באש את המחסן וכל אשר בו. לאחר שבעצם ימי המאורעות, לפני החלטת או"ם בענין מדינת ישראל, הצליחה להוציא בסכנת נפשות ממש את רוב המטריצות והיציקות מיפו והעבירתם לתל-אביב.

הנסיונות הקשים אשר התנסתה בהם לא שברו את רוחה, ולא עברו חדשים מעטים, והיא התחילה להדפיס מחדש, בראשונה את ספרי הלמוד ועם השגת ניר להדפסה, גם מהדורות חדשות מספרי הקריאה הקלסיים, ממיטב הספרות העברית המשמשים מיום הוצאתם אבני יסוד לכל ספרית בית ספר ובית אבות בא"י, ובזמן האחרון התחילה להעשיר את ספריתנו.

בו בזמן לא פסקה מפעילותה הצבורית-הציונית כללית. עם קום המדינה נכנסה בכל התלהבותה ומסירותה להנהלת המפלגה.

נבחרה ברשימת "הציונים הכלליים" לכנסת הראשונה והשניה, ובשתיהן - ליו"ר הועדה לחינוך ותרבות, בפעולתה הרבה לשיפור ושכלול מערכת החינוך, דאגתה ושקידתה ליעול מנגנון ותקציב החינוך, מלחמתה האמיצה והנבונה לביטול הזרמים המפלגתיים, הנחילו למפלגה את אחד מהישגיה הכבירים - הקמת חנוך ממלכתי במדינה.

בעבודתה כיו"ר ארגון נשים ציוניות כלליות, וכיו"ר הועד הישראלי של הפדרציה לארגוני עזרה יהודיים בבריטניה הגדולה - למען ילדי העולים וקליטתם הרוחנית - משמשות חוליות פאר נוספות בשרשרת פעולותיה - של רבת פעלים זו.

צאצאיה : עקיבא פרסיץ (עורך דין נודע, המשמש גם כקונסול כבוד - דניה), שולמית אשת גרשם (גוסטב)

APA citation

Tidhar, D. (1956). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 7, p. 2826). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/7/2826