יהודה קרניאל
נולד בזכרון-יעקב, כ"א חשון תרנ"ב (נובמבר 1891). לאביו ר' מרדכי (ראה בכרך זה) ולאמו לאה בת ברוך והניה גולדשטיין .
ילדותו עברה עליו בין כתלי בית הספר המקומי, שמנהלו היה חיים צפרין , ומוריו שילוני ואחיו הקשיש ממנו ישעיה קרניאל ו"עזמות" - ראה כרך ב'. עמוד 751).
בגיל 13 שנית גמר את ביה''ס ונכנס לעבודת המשק של אביו, שהתרכז ברובו ב"מראח" (גבעת-עדה כיום), ועבר את כור הסבל והמחסור שהיו מנת חלקם של אבותם החלוצים הראשונים ובניהם. בין חומות החאן, של מראה, בעבודה מפרכת כל ימות השבוע, בלינה באורווה עם בהמות העבודה, במחסור מתמיד של מים, צורפו בני החלוצים בנסיון עמל קשה, וכרתו את בריתם עם האדמה שנזרעה פלחה, תבואת קיץ ותבואת חורף.
כך נתכשרו בגופם ונתחזקו במלאכתם, ובלילות שמירה ארוכים בגורן נתחשלה רוחם להגנה ולגבורה. זכה לעמוד עם חברו בן מושבתו אשר נפצע באותה התקפה, והנשק היחיד שבידם אקדוח מסורבל, ולהשיב התקפה של חבורת ערבים גדולה שפרצה לבוז בז מגורן מראח - ונהדפו.
בשנת 1915 נשא לאשה את בת המושבה נעמי בת ר' אריה ליב בלום .
עד אז כבר היה מעורה עם הוי המושבה וחיי הנוער המקומי, שבקש פורקן לשאיפותיו, לתרבות ולבידור, ועוד בשנת 1912 נמנה עם מייסדי אגודת "המכבי" בזכרון-יעקב, והשתתף כאחד בין שלשה שליחים בכנוס הארצי שהתקיים ברחובות באותה שנה.
בגיל צעיר הוכיח בגרות וכושר עבודה צבורית, וכאחד בין ארבעה היוזמים של אגודת "הגדעונים", ארגונם של צעירי המושבה, נמנה אף הוא ביניהם. אם כי לאחר זמן פסקה פעילותו באגודה זו.
בשנת 1917 נכנס לכהן לראשונה כחבר ועד המושבה, והיה מכהן אחרי כן במוסד זה תקופות שונות, ופעמים גם כיושב ראש ועד המושבה, אשר ריכז את השרותים ; השונים ודאג את כל דאגות הצבור במקום, עד קום המועצה המקומית.
בשנת 1921 נבחר כחבר מועצת אגודת הכורמים, ופרט להפסקה עד שנת 1930, הוא ממשיך לכהן במועצה זו עד היום.
בשנת 1919 נבחר כחבר להנהלת הלואה וחסכון, וגם iבמוסד זה, פרס להפסקה של כמה שנים, הוא מכהן בתפקיד זה מאז שנת 1928 ועד היום.
בעסקן צבורי הגדיל היקף פעולתו בשטחים רבים ; נמנה עם מייסדי הסתדרות בני המושבות "בני בנימין", כיהן שנים רבות כחבר הועד החקלאי וגם כיושב-ראש הועד הזה, והשתתף כפעיל ואחראי בועדי בטחון בתקופות שונות.
וביותר רבו הישגיו בשטח משקו החקלאי, עד שנחשב לכורם הגדול ביותר בזכרון-יעקב וסביבתה, בתתו ערך רב להישגי המדע המתקדם בשטח המטעים, וכרך את תורת המדע עם הנסיון הרב שרכש לו כל שנות היותו אכר מהלך על אדמתו. מאז ימי מראח שמר אמונים לאדמה ולא נשא עיניו לפרנסות אחרות, ולימים השיבה לו האדמה את ברכתה, עד שראה שכר עמלו וסבלו.
בעולם המתקדם, ובכלל זה גם מדינת ישראל, שהמיכון כובש את מקומות האדם והבהמה, לא המיר האיש את רכב חמורו, עליו הוא רוכב אל משקו בקר בקר וחוזר מן המשק לביתו לעת ערב. ואין שעתו דוחקת, והזמן מספיק לו תמיד לכלות עבודתו בזמנה.
בשנת 1948 נשלח מטעם אגודת הכורמים לחקור בצרפת את אפשרויות המיכון בעבודת מטעי הגפן, יחד עם האגרונום עמרם חזנוב .
ועל אף היותו כורם ותיק ומתקדם, לא זנח את הפלחה ושמר אמונים לבחרותו במראח, אף גם נתן ערך למשק המגוון. בצעדים מתונים, בבריאות גוף וכוח מחשבה והגיון, מצא זמן תמיד והצליח לחלקו בין כרמו ושדהו לבין עסקנותו הצבורית, והוכיח מסירות ונאמנות אשר משכו עליהם כבוד, מקרוב ומרחוק.
מכוחו ואונו זה הוא מוסיף ליתן עד היום למשקו ולשטחי פעילותו הצבורית.
את שטח משקו החקלאי הרחיב והגדיל, והפריש ממנו לבניו, והקים להם שלשה משקים נפרדים, וכיום מהוים ארבעה משקים עצמאיים, למופת.
כאב, כן בניו שוקדים שקידה חרוצה ומסורה על פיתוח משקיהם החקלאיים ועל ביסוסם.
צאצאיו: מרדכי (חקלאי בזכרון-יעקב, נשוי ואב לשלשה ילדים) ; שמואל (חקלאי בזכרון-יעקב, נשוי ואב לשלשה ילדים); אביב (חקלאי בזכרון-יעקב, כיום בצ.ה.ל. בשרות חובה, קצין שליש בנח"ל).