הרב משה יעקובסון
נולד בטלסון (לטביה), ג' תשרי תרל"ח (סוף 1877).
לאביו ר' יצחק (סוחר) ולאמו טמה לבית ברכמן.
קבל חנוך מסורתי בחדר, בישיבות : טלז, אישישוק וקובנה. בשנת 1913 קבל תעודת בגרות מגימנסיה רוסית. מוסמך לרבנות משנת 1899.
בשנות 1913-14 היה רב מטעם הממשלה בהאנזפוט (לטביה), יסד וניהל שם בית ספר עברי והנהיג בביתו כשפת הבית את לשון הקודש.
היה שם חבר הלואה וחסכון ועוד מוסדות צבור.
בשנת 1913 עלה לארץ.
נשא לאשה את לאה בת אברהם זאב גורדון (ראה כרך שני, עמוד 875) פעילה בויצ"ו.
בשנות 1918-19 סגן יו"ר בועד תל-אביב (היום -עירית תל-אביב), מבוני בית הכנסת הגדול בתלאביב והיה במשך שנים ראש הועד שלו.
היה ראש משפט השלום העברי המחוזי והעליון, יו"ר ועד מיסדי שכונה תל-נורדאו בת''א.
הנהיג ראשון שעור בתלמוד בבית הכנסת הגדול בתל-אביב בעברית.
היה חבר ועד הקהלה בתל-אביב וראש המועצה הדתית, יו"ר אחוד בתי כנסיות.
מטרה אחת היתה לכל פעולותיו בעיר, לתת לעיר העברית הראשונה - צביון דתי.
מיסד וראש ועד ישיבה בתל-אביב.
בשנים האחרונות השקיע את מיטב כוחותיו ומרצו למוסדות הצדקה והחסד, ל"עזרת תורה" ול"חברה קדישא" בתל-אביב.
עשה רבות להקלת סבלם של גדולי התורה, והגיע לשכלולים תמידיים בדרך של "מתן בסתר".
עם פטירתו אבד לצבור הדתי בארץ, אחד מעמודי התווך של העסקנות הדתית - שאצלם לא המדרש עיקר אלה המעשה, אחד מאלה "ממעטי דבורים ומרבים תפארת", טפוס יקר ונעלה, איש המדות והמעלות.
נפטר בתל-אביב, י"ד אב תשי"ד (13.8.1954).
צאצאיו: אהובה אשת יהודה שולמן (ממיסדי כפר יהושע), עדינה אשת יואל ביאליק, נריאל (מהנדס), שלמה (סגן אלוף בצ.ה.ל.).
נסים עוזיאל
נולד בירושלים, א' תשרי תרנ"ד (סוף 1893).
לאביו הרב יוסף רפאל , ראב"ד לעדת הספרדים, מצאצאי הגאון רבי יצחק חיים עוזיאל , מגדולי הרבנים בירושלים) ולאמו שרה בת משה חזן (נכדת הגאון רבי חיים דוד חזן, רב ראשי וראשון לציון, מחבר הספרים: "נדיב לב", "ייטב לב", "ישרי לב", "תורת זבח" וכו').
אחיו של הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל (הרב הראשי לא"י, ראה כרך ב', עמוד 796).
למד מפי טובי החכמים, בבית המדרש "דורש ציון" ובישיבת "תפארת ירושלים". בן 14 נתיתם מאביו, המשיך ללמוד באליאנס וגמר את בית המדרש למורים בירושלים.
היה חבר פעיל במכבי ירושלים.
שירת במלחמה העולמית הראשונה בצבא התורכי בתור צנזור בדאר בירושלים.
בשנת 1922 נשא לאשה את חנה בת ד"ר נסים בראון (ראה כרך ב', עמוד 633).
מצעירותו פקיד בבנק אנגלו פלשתינה בע"מ (כיום -הבנק הלאומי לישראל). עלה לדרגת מנהל, וניהל את סניף הבנק ביפו ואח"כ בדרום ת"א.
היה נשיא לשכת הבנאים החפשים "מוריה" בת''א, בשנת 1933.
חבר הרוטרי קלוב ביפו.
חבר בהתאחדות בני הישוב בא"י.
נפטר בתל-אביב, אור ליום ב', ז' ניסן תשי"ג (23.3.1953) ונקבר בנחלת יצחק, תל-אביב.
צאצאיו ; יוסף, שמואל.