נפגעי השואה בין יתר נתיני ארצות מוצאם ולרשמם בתור פולנים, הונגרים וכו'. כדי לטשטש את האופי הצבורי היהודי שלהם.
אחרי חופשה קצרה בארץ (בשובו ממנה לבסיסו ניצל בנס, כשאיחר בקאהיר להגיע למטוס שאח"כ נתרסק בדרן, אבל שם אירעה לו "תאונה" אחרת לטובה ולברכה, כשהכיר את רעיתו-לעתיד) הועלה לדרגת סגן-אלוף ונתמנה לראש שרות המודיעין הבריטי בצפון גרמניה וגייס בחורים יהודים לעבודת ביעור הנאציות.
כשהגיע זמנו להשתחרר ב-1946, הוצע לו להמשיך בשרות ולעלות בסמכות לתפקיד ראש שרות המודיעין לכל אזור הכיבוש הבריטי בגרמניה, אך הוא ויתר על הכבוד והשררה וחזר ארצה לחיים אזרחיים והתחיל לעבוד כעורן-דין במשרדו של ד. גויטיין (כיום שופט עליון) בירושלים.
בשנת 1947 נשא לאשה את אורה בת המהנדס שמחה אמבש (ראה כרך ה' עמוד 2320) ואחותה של שושנה אשת אבא אבן , שגריר ישראל בארה''ב, ובעוד הוא עובד כעורך-דין נתקבלה היא לעבודה אחראית בהנהלת הסוכנות, בהתאם להשכלתה כבוגרת אוניברסיטת יוהניסבורג, דרוםאפריקה בפיסיקה ומטמטיקה.
משנפלה בעצרת האו"ם ההכרעה בדבר יסוד מדינה יהודית ובארץ החלו הקרבות, נתמנה חיים הרצוג מטעם הנהלת הסוכנות לראש אגף הבטחון, כאחראי לכל משטרת הישובים ולכל המגע הרשמי עם שלטונות הצבא הבריטי העומדים לצאת ועם קבוצת החלוץ של האו"ם. בתפקידו זה היה עליו לבוא במגע עם ידידיו לשעבר מהצבא הבריטי, ששימשו כאן בתפקידי-שלטון גבוהים, ולהשפיע עליהם לריכוך גזירותיהם הקשות שגזרו על הישוב, ועם אנשי האו"ם היה נוסע בארץ אף בתוך מטר יריות. ביום פיצוץ בנין הסוכנות מיהר שמה להוציא את רעיתו מבין ההריסות ולהעבירה לבית-החולים, ובעוד כתמי דם טריים, על חולצתו נפגש בשעה הקבועה מקודם עם הקולונל הנורבגי רושלנצר, היועץ הצבאי של משלחת האו"ם כאן. באחד ממסעיו עם הקולונל הנורבגי לשפלה בעיצומם של הקרבות בסוף אפריל, עצרו אותם ערבים מזוינים ליד שער הגיא ודרשו קודם את הניירות של הקצין הזר, ומשמצאו אותם "בסדר" נתנו לשניהם לעבור בשלום.
משהחלה המלחמה הגדולה שימש קצין מיבצעים בחטיבה הלוחמת בחזית לטרון והסוללת את "כביש בורמה". משם הועבר לשרות במטכ"ל כסגן ראש חיל המודיעין ואח"כ לראש השרות (1949-50) שאירגן אותו על בסיס מדעי מובהק והעלהו לרמה מקצועית גבוהה.
נתמנה לנספח צבאי ליד שגרירות ישראל בוושינגטון (1950-54) שם הרבה להשתמש בכל הזדמנות של ביקורים במיתקנים ובהופעות של הצבא כדי להוסיף דעת לתועלת צה''ל, וכן הרבה לרכוש ידידים ואוהדים למדינת ישראל בצמרת הצבא ובצבור היהודי בארה"ב.
ביום 15 לנובמבר 1954 נתמנה למפקד מחוז ירושלים, וגם כאן שוקד הוא לחבב את צה"ל על הצבור האזרחי והצבאי כאחד. בשעות הפנאי ממשיך הוא לשקוד על לימודיו במדעי המלחמה, בערבית, בידיעת הארץ ובספרות יפה ומופיע מפעם לפעם בנאומים במסיבות צבוריות.
בניו :יואל, מיכאל.
סרן יעקב גרנק (דב, "הבלונדי הגבוה'')
נולד בליל תשעה באב תרפ"ג (22.7.1923) בלודז' שבפולין.
למד בבית-הספר ואח"כ בגימנסיה שוויצר וב-1935 הצטרף לתנועת בית"ר. עסק בספורט ובלימוד השפה העברית וקיבל הכנה רוחנית ללחימה בעד שחרור עם ישראל וארצו. במחנה הקיץ של התנועה ב-1936 נזדמן לו בראשונה להלחם על כבוד העם, כשנערים נוצרים תקפו את חבורתו והוא החליף עמהם מכות. באותה שנה נכנס לתא של אצ"ל והחל מתכונן באימון טרום-צבאי להלחם בעתיד על שחרור הארץ.
כשפרצה מלחמת העולם השניה ב-1939 הלך עם חברו לוארשה, ואחרי הפצרות מרובות הסכימו לקבלם כמתנדבים לצבא הפולני. נכנס ליחידת קומאנדו והתנדב והצליח לגלות קן של מכונת-יריה גרמנית ולחסלו. אח"כ השתתף בקרב-כידונים בהגנה על וארשה ונפל בשבי, ואילו נודע לגרמנים שהוא מתנדב היו ממיתים אותו. מהרכבת שהובילה את השבויים לגרמניה קפץ עם חברו ליד זגירז' וחזרו ללודז'. במטרה להגיע לרומניה ומשם לארץ-ישראל עברו לאזור הסובייטי והגיעו ללבוב. בינתים, עד להמשכת הדרך, עסק שם במסחר ברחוב, וכשנאסר ברח בעד החלון - יחד עם הסחורה. בנסותם לעבור את הגבול הרומני נתפסו והוכרחו לחזור עד סטאניסלאבוב. כאן הגיעתם השמועה, שבארץ-ישראל נוסדה מדינה עברית בנשיאות וייצמן, וז'בוטינסקי מכהן בה במשרת שר המלחמה... אך לעת עתה סגורה הדרך הקצרה שמה. והנה נראתה דרך ארוכה יותר: וילנה נמסרה לליטאים, ומשם אפשר לצאת. בהרבה הרפתקאות ותלאות הגיע עם חברו לוילנה, הצטרף למסגרת בית"ר,