Volume 8

Page 3029

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

חיבת ציון, הראשונה בתרצ''ב בירושלים על-ידי "הבח רות הסוציאליסטית" והשניה בתרצ"ט בתל-אביב על-ידי "המרכז לתרבות של הסתדרות העובדים''.

בתש"ב הוציא הועה"פ של ההסתדרות את חוברתו על "ביטוח לעת זקנה". עבודה היסטוריונית מקיפה ביצע בחיבור הספרים א-ב לכרך ב' של -ספר הציונות'', שהוציא מוסד ביאליק ע''י "דביר" (תל-אביב, תש''בתש"ד), המקיף את תולדות חיבת ציון ובמקביל לה לבטי ההתישבות בארץ, למן יסוד תנועת חו''צ ברוסיה ועד להופעת הרצל.

לשיא הנצחון של מפעל-חייו ההיסטורי זכה להגיע כשנשלח בשלהי אלול תש"י במטוס לעדן בשליחות משרד התחבורה ובברכת משרד החוץ של מדינת ישראל, כדי להתבונן מקרוב בסיום פרשת העלאת יהודי תימן "על כנפי נשרים" לארץ אבות, שהוא היה המתחיל במצוה זו 39 שנה קודם לכן בנסיבות קשות הרבה יותר, ומה שהחל אז היחיד בהתלהבות, במסירות ובמסירות-נפש ממש, בוצע כעת עד לסוף ביזמתה, בביצועה ותחת דגלה של מדינת ישראל שקמה לתחיה.

ב"עדן" הוגד לו שבין עולי תימן נמצאים רבים שנקראו על שמו: "אליעזר" , כפי שנקרא אז בשעת בקורו בתימן (1911-12).

בירחון החרדי "ההד". חוברת ג' כסלו תש"י (העורך י. התלמי - ר' בנימין) הובאו פרטים רבים על עלית התימנים ע"י יבנאלי.

בתשי"א פרסם ספר. "בנגוהות הימים" (קבוצת מאמרים, הוצאת "עם עובד" ת"א); "עלית היסוד" (70 שנה ליסוד המושבות הראשונות, הוצאת "עם עובד", תשי"ב); "מסע לתימן" (הוצאת מפלגת פועלי א"י ת"א, תשי"ב).

ב"הפועל הצעיר" (י"ט כסלו תשט"ו) פרסם מאמר "עם יובל החמשים" - להעליה השניה (בו מסר סקירה נאה על חלקה של תנועת העבודה בבנין הארץ).

סעדיה דמארי במחזהו "בואי תימן" שיוצג ב"אוהל", בו מחיים על הבמה את הופעת ה"משיח'' או מבשר הגאולה, שמואל יבנאלי במשכנות היהודים בתימן ב1909, שבעקבותיה החלה העליה הגדולה מתימן בימים ההם.

צאצאיו: אראלה (מורה), מנחם (חבר קיבוץ קיסריה).

הרב יוסף אליהו וינוגרד

נולד ג' כסלו תרי"ד (סוף 1853) בפינסק רוסיה הלבנה.

לאביו הרב אברהם חיים , שנודע בעירו ובסביבתה בכינוי "ר' חיים מתמיד" בשל התמדתו הגדולה בעיסוק בתורה, ולאמו דאבע מיכלע.

למד תורה מפי אביו.

נשא לאשה את פלטה בת ישראל אברהם לוי (נפטרה בירושלים, י"ב אייר תרע''ח).

המשיך לעסוק בתורה ובפגישות חכמי התורה במסיבת אביו ואחיו החל תופס גם הוא מקום ניכר ברוחב ובעומק של ידיעותיו ובכושר להאיר עינים בהלכה ובאגדה, בנגלה ובנסתר.

בשנת תרמ"ב (1882) עלה לארץ עם אביו וביתו והשתקעו בירושלים. אחרי פטירת האב בשנת תרמ"ו (1886), נתן יד לאחיו הגאון רבי יצחק (ראה ערכו בכרך זה) ביסוד הישיבה "תורת חיים" ובניהולה. העול החמרי של החזקת הישיבה היה בעיקר על שכם אחיו רבי יצחק, ואילו הוא התמסר בעיקר לעבודת ההוראה וההדרכה והחינוך בעבודת יום-יום בהיכל הישיבה. במשך הזמן הכירו גאוני ירושלים בגדולתו בתורה והיו מתחשבים בחות דעתו בבעיות ההלכתיות שעסקו בהן. גדולה היתה השפעתו האישית על תלמידיו ועל יתר שומעילקחו והוראותיו. ולא בתורה בלבד היה גדול, אלא גם בענוה וביתר המדות שתלמיד-חכם אמתי חייב להצטייןבהן, וחלק רב היה לו בעיצוב דמותה של ישיבת "תורת חיים" כבית-אולפנא גבוה לתורה, שנודע לתהלה בארץ ובתפוצות, וחלק ניכר של העושר הרוחני, שטובי חניכיה הביאו עמהם בצאתם לכהן ברבנות, קיבלו ממנו. (על הישיבה עצמה ראה בערך רבי יצחק וינוגרד בכרך זה).

מרוב ענוה לא מסר לדפוס את כתביו הרבים בכל מקצועות התורה. רק ספר אחד בשם "נתיבות החיים" (כולל דברים בהלכה ואגדה, מחקר על הרמב"ם וקבלה). הדפיס בשנת תר"ע (1910) והקדיש את ההכנסה ממנו לטובת הישיבה, אך את שמו לא הדפיס עליו. בשנת תשט"ו (1955) הוציאו נכדיו הוצאה שניה מהודרת והביאו את שמו כמחבר.

אחרי פטירת אחיו ר' יצחק בשנת תרע"ג (1913) נטל עליו את עול ניהול הישיבה גם בענינים חמריים, ובשנות המצוקה של מלחמת העולם הראשונה, כשההכנסה והסיוע הספיקו בקושי להחזקת הנשמה בגוף, צמצם את צרכי עצמו למטה מהמינימום ההכרחי כדי לחסוך לטובת לומדי הישיבה, עד שנחלש כל גופו ונפל למשכב.

נפטר בירושלים, י"ט טבת תרע"ח (3.1.1918).

צאצאיו: משה, מרים אשת בן-דודה יהושע ליב בןהרב יצחק וינוגרד.

הרב יצחק וינוגרד

נולד בשנת תרי"א (1851) פינסק, רוסיה הלבנה.

לאביו הרב אברהם חיים , שנודע בעירו ובסביבתה בכינוי "ר' חיים מתמיד" בשל התמדתו הגדולה בעיסוק בתורה, ולאמו דאבע מיכלע.

מילדותו הפליא בכשרונותיו בתפיסה, בזכרון ובניתוח שכלי כביר בתלמוד וכשלמד בבחרותו בישיבות וולו

APA citation

Tidhar, D. (1957). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 8, p. 3029). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/8/3029