Volume 8

Page 3121

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

הרב יעקב שמואל הלוי איש-הורוויץ

נולד בתרט"ו (1855) בנובוגראד-ווהלינסק (זווהיל), פלך ווהלין, רוסיה.

לאביו ר' מנשה-מנחם-מאנוס איש הורוויץ , מגזע השל"ה הקדוש (ר' ישעיה הלוי איש-הורוויץ, מחבר "שני לוחות הברית"). כשיצאה פקודת חובת-הצבא בימי הצאר ניקולאי הראשון, נוספו לבנים שבמשפחת אביו חניכות מיוחדות על שם-המשפחה שבירושה - לוי, סג''ל, ברמן ועוד - כדי לעשותם "בנים יחידים" ולפטרם מן הצבא. משפחות אלו נסתעפו בחלקן בגלילות-רוסיה השונים, ובחלקן בארצות שבעבר לאוקינוס: ארצותהברית, קנדה ועוד. כמה מבני המשפחה היו גאוני-תורה וישבו על כסא הרבנות בערים-ואמהות בישראל, ומהם ידועי-שם בשטחים אחרים.

ר' יעקב שמואל היה גדול בתורה ובחסידות ובמעשים טובים. בצעירותו הוסמך להוראה על-ידי גאוני דורו, אך שימש ברבנות רק זמן מועט - כי לא רצה לעשות את הרבנות "קרדום לחפור בה" - ואחר כך החל עוסק בסחר יערות, ועם זה עסק בתורה ובחסידות. נסע אל גדולי האדמורי"ם מן השושלת הצ'רנובילית (בהיותו נער, הכיר את הצדיק המפורסם ר' אהרן, בכור-בניו של המגיד ר' מרדכי מצ'רנוביל זצ"ל, שנה קודם פטירתו) וגם הכיר את צדיקי השושלת הריז'ינאית-סדיגוראית, והיה אהוב ומכובד בחוגי החסידים. היה גם סופר מהיר בלשון-הקודש, אסף ורשם "תורות" ואמרות ומעשיות מפי גדולי הצדיקים, שמהן נתפרסמו בדפוס (כמה מספורי-החסידים שלו נרשמו מפיו ונדפסו בשבועון "התור" שבעריכת הרב י. ל. פישמן-מימון בתרפ"גתרפ"ד ; מדבריו נדפסו ב"רשומות" ספר א' שבעריכת ביאליק ודרויאנוב , אודיסה, תרע"ד; וכן באוספי-הבדיחות "קערת צמוקים" ו"קערת אגוזים" של דוב סדן , ועוד), ומהן שמורות בכתב-יד. היה גם בעל כשרון ציור, והיה מצייר להנאתו "מזרחאות" ו"פנקסאות'' וציוריקודש אחרים, שנתן במתנה לבתי-כנסת וכן היה מקשט בהם את ביתו.

בדרך עסקיו עבר מווהלין לערי הדניסטר, וישב

שנים רבות בעיר מוהילוב-פודולסק שעל נהר הדניסטר. ביתו היה בית ועד ללמדנים ולחסידים ולחובבי ישוב ארץ-ישראל. אוהב-ספרים, וספריתו היתה אחת הספריות הפרטיות הגדולות בעיר-מגוריו ובפלך כולו. ספריה עשירה מכל סוגי הספרות, בהם דפוסים יקרים ונדירים שברכישתם השקיע ממון רב (הספריה נשדדה בחלקה ובחלקה הוחרמה בשנות המהפכה והתמורות ברוסיה, ורק ספרים בודדים ממנה הציל והביא עמו בעלותו לארץ).

עסק גם בעסקנות צבורית לשמה. בימי תנועת ההגירה מרוסיה למושבות הבארון הירש שבארגנטינה, היה (בגלל פעילותו, ידיעתו כמה לשונות וכשרון הדבור והכתיבה שלו) מראשי המארגנים והמקשרים את המוכנים להגירה עם נציגי הבארון. בהגירה זו ראה דרך להצלת יהודים מרדיפות וגזירות ופרעות של משטר-הצאר, הכשרתם בעבודת-אדמה במושבות הבארון כמעבר לישוב ארץישראל.

עם ייסוד תנועת המזרחי (ההסתדרות הציונית-דתית) היה מראשוני התנועה ומנאמניה עד יום פטירתו.

היה ממיסדי ישיבות ומוסדות-חסד אחרים, ובפרט בתי הכנסת-אורחים, וכל שאיפתו היתה לעלות לארץ וליסד בתים כאלה בירושלים. בשבתות היו סועדים על שלחנו לא פחות מ"מנין" אורחים, ומברכים ב''שם".

בראשית שנות העשרים, ואחר הפסקת עסקיו והחרמת רכושו, בימי המהפכות והפרעות, נמלט לרומניה, ומשם עלה לארץ וקבע מושבו בירושלים. כאן ניסה להגשים את חלום-חייו, ואת שארית ממונו המועט שהביא אתו הקדיש לבית הכנסת-אורחים ומטבח-חנם לנצרכים. בירושלים נתחבב בחוגי החסידים, והיה קשור בקשרי-ידידות עם האדמו"ר ר' יוחנצי טברסקי זצ"ל מרוטמיסטריבקה מן השושלת הצ'רנובילית, שהכירו זה את זה לפני יובל שנים ברוסיה. כן התידד עם הרבנים והאדמורי"ם חובבי-ציון - הרב הראשי ר' א. י. קוק זצ"ל, והאדמו"ר ר' יחיאל מדרוהוביץ זצ"ל. על אף החרם של האדוקים הקיצונים בירושלים, השתתף בבחירות לאסיפת-הנבחרים ולמוסדות הציוניים (האדוקים בירושלים, איימו עליו בחרם וב"קבורה מאחורי הגדר" על ציונותו). מכתביו מן הארץ אל ידידיו בחוץ-לארץ (כמה ממכתבים אלה נתפרסמו בעתונות), שהיו ספוגים אהבת הארץ ושבח הארץ, היו משמשים תעמולה טובה לעליה נגד המוציאים את דיבת הארץ, ומשכו לארץ יהודים דתיים. היה מבין המלמדים סניגוריה גם על החלוצים שאינם מדקדקים במצוות קלות כבחמורות, בגלל מסירות-נפשם על בנין הארץ והגנתה.

בכ"ה מנחם-אב תרצ"א (8.8.1931) נפטר בירושלים, ונקבר בהר הזיתים, בחלקת "כולל ווהלין" הצופה אל הר הבית.

הסופר ר' בנימין , שהכירו מקרוב, כתב עליו ("הארץ" מיום 12.8.1931): "איש התום והטוהר, איש האגדה והחסידות, איש הענוה ואהבת הבריות".

APA citation

Tidhar, D. (1957). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 8, p. 3121). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/8/3121