חבר בה מימיו - ואף כי חתם על התחייבות, שבמקרה של חריגה מתכנית המפלגה, יוותר על מקומו בכנסת, לא הכירה ועדת הכנסת בתקפה של ההתחייבות והוא נשאר חבר בכנסת הראשונה כ"סיעה מיוחדת" עד הסוף. ואכן נתן הוא ביטוי מעל במת הכנסת לדעותיו האישיות המקוריות, אף בניגוד לקו המפלגה והסיעה שבכנסת. כך, למשל, התנגד למגע כל-שהיא בין המדינה ובין הדת, וכדי להפגין עד כמה לא יתכן לנהל מדינה בלי חוקת-יסוד, נשא פעם בכנסת נאום בצרפתית, בהוכיחו שבאין חוקת-יסוד אין אף לדעת, מה היא השפה הרשמית של המדינה.
אחרי גמר תקופת יפוי-כחה של הכנסת הראשונה לא התיצב עוד כמועמד לבחירות. המשיך בעבודתו המדעית והתכונן לקבלת הדוקטוראט באוניברסיטה העברית על מחקרו בתורת האיטראציה, וכתלמיד-מחקר במתימטיקה קיבל לשנה אחת את פרס-המחקר מהקרן שיסד ד"ר יוסף מירלמן מבואינוס-איירס על שם זאב ז'בוטינסקי , ואכן קיבל את התואר ד"ר למתימטיקה ונתמנה למרצה לתורת החשמל בטכניון בחיפה.
חבר ההנהלה של "מכון ז'בוטינסקי" בתל-אביב.
בשעות הפנאי מהוראה ומעבודה מדעית עוסק הוא בהסברה מדינית במסגרת מועדון "קדם" שיסד בחיפה בהשתתפות יהודים ומארוניטים, במטרה לשים קץ לזיוף המציג את מדינות המזרח הקרוב בתור מדינות ערביות, אף כי בכל אחת ישנם מספר ניכר עמים אחרים (קורדים, דרוזים, מארוניטים, עלאווים, אשורים), הנתונים כיום לדיכוי ערבי ולזיוף לאומיותם, ואשר על כן משתדל הוא בפעולת מועדונו לתת דחיפה רעיונית לשחרור העמים הללו, שבאם יגיעו לעצמאות יתברר, כי "העולם הערבי" המקיף את מדינת ישראל אינו עולם ערבי אחיד, אלא פסיפס ססגוני של עממים שונים, שביניהם ישנם גם שבטים ערביים.
מחבר הספר : The Zekharia operation.
מנהל ההוצאה של כתבי אביו (עשרת הכרכים) "הוצאת ערי ז'בוטינסקי" (הוצאת ספרים) בע"מ.
צאצאיו: קרני, זאב-יאיר (ולדימיר).
יצחק מגלי (מוגילבסקי)
נולד בפיליאסין, פלך פולטבה (רוסיה), כ'ז כסלו תרמ"ו (6.1.1885).
לאביו אהרן מוגילבסקי (חקלאי אמיד) ולאמו רבקה לבית מרקביץ .
קבל חנוך מסורתי. גמר בי"ס חקלאי גבוה.
היה פעיל בפועלי-ציון בפולטבה. שם הכיר את החבר יצחק בן-צבי היום, נשיא מדינת ישראל). היה פעיל בהגנה העצמית של היהודים בפולטבה.
עלה לארץ בשנת 1905.
מיום עליתו לארץ עבד במשק החקלאי של אביו בפתח-תקוה ובעין-חי. בין הפועלים במשק המשפחה היה גם יצחק בן-צבי (ראה ספר "העליה השניה", עמודים 468--469).
כיון שלא שירת בצבא הרוסי, אי אפשר היה לו לבקר את בני משפחתו שנשארו ברוסיה. בשנת 1909 חזר - לפי דרישת אביו לרוסיה והתגייס לצבא הרוסי. בצבא הסתבך "במהפכה צבאית" וברח משם לארצותהברית.
בשנת 1912 חזר לארץ להמשיך ולנהל את המשק החקלאי של המשפחה.
מיום עליתו לארץ הצטרף להגנה.
בשנת 1914 נשא לאשה את ברכה בת מרדכי כצנלסון. בשנת מלחמת העולם הראשונה היה ביתם פתוח לכל עובר במושבה. בחצרם הרחבה בפתח-תקוה ובעלית הבית התגוררו רבים מפליטי יפו תל-אביב.
נאסר יחד עם שומרי פתח-תקוה בשעת החפושים אחרי אנשי "נילי".
היה בין גואלי אדמות כפר גנים ע"י פתח-תקוה, כשנתבעו צעירי ישראל בא"י להתגייס לגדודים העברים במלחמה העולמית הראשונה, היה הוא בין המתגייסים הראשונים. חצרו במשקו בפ"ת, נעשתה לאחד המרכזים בארץ לתנועת ההתנדבות. שם נפגשו חברים, שם חלמו יחד את חלום הגדוד העברי. הוא נכנס לגדוד העברי כחיל, כאיש השורה. ומאז נשאר איש-השורה. הוא היה אחד החילים הנאמנים והמסורים ביותר בתוך הגדוד העברי. היה נכון תמיד לכל תפקיד הדורש מסירות נפש גם בתקופת הגדוד וגם לאחר שסיים את שירותו בו... תמיד חלם על הקמת כח צבאי עברי מחדש, וכאשר החלה ההתנדבות במלחמת העולם השניה. רצה להתגייס, אף על פי שכבר היה בן 56. הדבר לא ניתן לו. עד ימיו האחרונים נאבק על כך שינתן לו להתגייס מחדש לפלוגות העבריות בצבא (מדברי אליהו גולומב, בספרו "חביון עוז", כרך ב', עמוד 442).