קדיש קדיש
נולד באוזורקוב (פולין) בשנת תרס"א (4.1.1901).
לאביו קלמן (סוחר ועסקן ציוני וחבר העירית בעירו) ולאמו פרידה בת דוד זליג (אשת חיל, והרוח החיה בהנהלה בית המסחר).
קבל חנוך מסורתי, גמר בית ספר תיכוני בלודז ובבית הספר הטכני בדאנציג.
היה פעיל בתנועת צעירי ציון ובתנועת הנוער הלומד.
לאחר גמר מלחמת העולם הראשונה השתתף בארגון ההגנה העצמית נגד הפורעים בלודז והסביבה ורכש בשבילה את כלי הנשק הראשונים.
בשנת 1920 עלה לארץ. עבד בפועל במושבות בגליל העליון ובכבישי טבריה-צמח.
בשנת 1922 היה בין מיסדי מועצת פועלי טבריה, (אז מועצת הפועלים הרביעית בארץ), ונבחר כמזכירה הראשון ומלא תפקיד זה במשך השנים 1922-1924.
בתקופה זו לקח חלק פעיל במלחמה על מנוי ראש עיריה יהודי לעירית טבריה ונתמנה המנוח זכי אלחדיף כראש העיריה, כמו כן לקח חלק פעיל בהכשרת התנאים למסירת זכיון חמי טבריה לחברה יהודית.
בשנים 1924-1948 היה מנהל עבודות של המשרד הקבלני הקואופרטיבי של פועלי ת"א ושל סולל בונה. ניהל עבודות במצרים, סוריה, לבנון, עירק ואיראן. הקים בנינים רבים במקומות שונים בארץ ביניהם בתי המשטרה טיגר, בית חולים שויצר בטבריה, הוילה של לורד מלצ'ט במגדל, בנין הדואר בתל אביב, גשר על וואדי מוסררה, מחנות צבא ומאות בנינים אחרים בכל חלקי הארץ.
משנת 1949 עובד במשרד הבטחון, היה חבר אספת הנבחרים השניה מטעם אחדות העבודה. ומשנת 1948 חבר ועדת השמאות של עירית תל אביב. בשנת 1957 בחרה בו מועצת עירית ת''א כיושב ראש ועדת השומא.
חבר ופרסם מאות מאמרים על המזרח התיכון בעתונים יומיים "דבר" ו"הדור" ובשבועונים ב"בטרם" ו"הפועל הצעיר".
בשנת 1925 נשא לאשה, את רחל בת זאב פכטהולד, (עלתה לארץ 1920. מהמרצפות הראשונות ופעילה בתנועת הפועלות בארץ).
בנו: אורי (רופא. בוגר ביה"ס לרפואה בירושלים).
ד"ר יצחק ניר (גרוספלד)
נולד בשנת תרע"ו (16.6.1916) בראדום שבפולין.
לאביו מנחם (סוחר ובעל תעשיה) ולאמו גלה בת יהודה זילברברג (מראדום).
גמר את הגימנסיה "חובבי דעת" בראדום והתחיל ללמוד מדעי הטבע באוניברסיטת וארשה.
היה פעיל בתנועת הנוער הציוני הלומד בראדום ואח"כ בווארשה והיה חבר הועד המרכזי של הסטודנטים היהודים בפולין.
ב-1935 עלה לארץ בתור סטודנט, המשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית, וב-1942 קיבל את התואר "מוסמך למדעי הטבע". בינתים השתדל להעלות לארץ את הוריו ואחיותיו ואחיו, אך לא עלה בידו והם נספו בשואה.
המשיך בעבודת מחקר בביאוכימיה וב-1945 קיבל את התואר ד"ר לפילוסופיה.
ב-1945 נתמנה למנהל המעבדה לבדיקות תכשירי רפואה במחלקת הבריאות של ממשלת המנדט, ומ-1952 ואילך הנו מנהל. כללי של המכון לתקנים ולבקורת חמרי הרפואה מטעם משרד הבריאות של ממשלת ישראל.
ב-1951 נשלח מטעם ארגון הבריאות הבינלאומי להשתלמות בפרמקולוגיה ובביאוכימיה בארצות אירופה וארה"ב, ואח"כ פרסם בעתונות הבינלאומית המקצועית כמה עבודות מחקר, שזכו לתהילה מאת אנשי-מדע בעלי שם עולמי. גם מחקריו מהשנים הקודמות נתקבלו כעבודות מעולות.
ב-1955 הוזמן למרצה קבוע לחמרי הרפואה בביתהספר לרוקחות שבאוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1957 קיבל בה גם את התואר ד"ר לרפואה.