עבד בבית מרקחת בקייב ואח"כ במשרד י. א. בסביץ. היה פעיל בתנועת הנוער הציוני.
בשנת 1914 נשא לאשה את מלכה בת אליהו שפירא מסקבירה שע"י קיוב.
יחד עם מנחם סירקין היו מהראשונים שיסדו בשנת 1917 אחרי הרבולוציה את העתון הציוני הראשון באידיש "דער טעלעגראף".
עלה לארץ בסיון תרפ"ה (1925).
עסק במסחר הרפואות.
פעיל בהסתדרות הציונים הכלליים וחבר המועצה של בנק אגוד הציונים הכלליים.
כל השנים בהגנה.
מפעילי המשמר האזרחי מראשיתו.
צאצאיו : צפורה אשת אהרן שפס, אליהו, יהודה.
יוחנן יעקבוב
נולד כ' אלול תרס"ו (1906) בזוויניגורודקה שבפלך קיוב, אוקראינה.
לאביו ר' בן ציון (רב בבסרביה, מצד אמו ממשפחת הנתנזונים בברדיצ'ב, שהיו אזרחי-כבוד ברוסיה הצארית) ולאמו חסיה בת הרב מרדכי אריה ברמשנקה (רב נזוויניגורדקה, מצאצאי הבעש"ט וצדקים אחרים).
למד בישיבות מוהילב פודולסק וקאמינץ פודולסק והוסיף להשתלם בש''ס ופוסקים אצל אבי אמו ואצל דודו הרב ירחמיאל גודלשמיד בווינוגראד. השתלם בהשכלה כללית ובפדגוגיה והוסמך למורה בסמינר למורים שליד אוניברסיטת חארקוב.
הצליח לצלוח את הדניסטר ולצאת מברית המועצות לבסראביה, שהיתה אז תחת שלטון רומניה. היה מורה בבתי-ספר עממיים ותיכונים עבריים ובפדגוגיון העברי בבוקארשט. חיבר את ספרי הלימוד "גיל" א' לבתי-ספר עממיים, "גיל ב' לבתי-ספר תיכונים שאושרו על-ידי המיניסטריון הרומני לחינוך ונתקבלו על-ידי מחלקת החינוך של קהלת בוקארשט, וספר הלימוד העברי" בשביל בית"ר העולמית, שנתאשר על-ידי זאב ז'בו טינסקי. בשנת 1944 עלה לארץ.
בשנת 1946 יסד את בית-הספר הראשון בגבעת שמואל שליד בני ברק והיה מנהלו הראשון.
חיבר ספר לימוד למבוגרים "לעולה ולמעפיל'', שיצא ב-1947 ואח"כ בשלש מהדורות נוספות, ואת ספר הלימוד "עם ושפתו" לבית"ר העולמית. ממשיך בחיבור ספרי לימוד. פרסם מאמרים ב"המשקיף".
ב-1950 נשא לאשה את גניה לבית רובק. ב-1955 היה יו"ר הועדה היוזמת לארנון סניף לתנועת "חירות" ביפו, וכשנוסד הסניף העצמאי ב-1956 נבחר פה אחד ליושב-ראשו.
בתו (מאשתו הראשונה רבקה בת יעקב אכטנברג):בתיה אשת ג. רוזנפלד.
אברהם יצחק גולני (יגולניצר)
נולד ט"ו אלול תרל"ו (1876) בסוביץ שבפלך פודוליה, רוסיה.
לאביו יונה יוגולניצר (סוכן יערות, למדן בן למדנים, "מתנגד") ולאמו גיטל (טובה) בת יצחק. למד בחדר עד גיל 11, ואז כבר לימד בהתנדבות גמרא לבחורים גדולים ממנו והמשיך להשתלם במדעי היהדות בלימוד עצמי ונשתבח כמתמיל ו"עילוי''. כן השתלם בלימוד עצמי ברוסית וצרפתית.
בשנת תר"ס יסד "חדר מתוקן" (בשפות-הוראה עברית ורוסית) בגריגורויפול שבפלך חרסון והיה בו מורה ומנהל. מתוך הכרה עיקרונית בחובת עמל-כפים הפסיק את ההוראה ולמד מלאכת האפיה בקישינוב. אח"כ ניהל בית-ספר בדובוסארי שבבסראביה. שם יסד את ההגנה העצמית היהודית והשתתף ביסוד "צעירי ציון" (ב-1905).
בחשון תרס"ח (סוף 1907) עלה לארץ, נתן שיעור למבחן בגימנסיה העברית ביפו (אח"כ "הרצליה) ונתמנה למנהל בית-הספר ברחובות. אח"כ היה שלש שנים (תרס"פ-תרע"א) מנהל בחדרה, תשע שנים (תרע"ב-תר''פ) מורה בראשון לציון, שנה אחת (תרפ"א) ביבנאל, ארבע שנים (תרפ"ב-תרפ"ה) מנהל בית-הספר לבנות בצפת, ושש עשרה שנה (עד פרישתו לפנסיה בסוף תש"ב) מורה ומנהל בתל-אביב. כאן יסד את בית-הספר המעורב בנוה צדק, ניהל במשך שנה את בית-הספר תלנורדוי ויסד את בית-הספר המעורב שברחוב יבנה.
בשנת תר"ע נשא לאשה את שולמית בת הרב אברהם שלמה זייד (רב בייקיטרינוסלאב, ממשפחת רבנים) ונכדת משה מרשק (חובב-ציון נלהב, שאחרי יסוד גדרה עלה לארץ והתנחל בה בין מיסדיה הבילויים והמשיך מכאן את תעמולתו למען הארץ על-ידי מכתבים ומשלוחים לקרובים ולידידים ברוסיה). היתה כל השנים עזר כנגדו