הרבה לשדל אותם, שיעזבו את הגלות ויעלו ארצה, ובירושלים עשה תעמולה בין ידידיו למען עבודת האדמה, כדי שיוכלו לקיים את המצוות התלויות בארץ. בתרל"ה השתתף ביסוד "אגודת מיסדי הישוב", למען התישבות חקלאית, שהוכיחה להפסיק את פעולתה בגלל רדיפות מצד קנאים מתנגדים ושלילת ה"חלוקה" מחברי האגודה. אך בתרל"ח התגברו על המעצור הזה, והוא היה בין המתנחלים הראשונים בפתח-תקוה ליד הירקון. השקיע בנחלתו את כל כספו עד הפרוטה האחרונה ואף הסתבך בחובות ובכח אהבתו הגדולה לארץ הקודש החל מסתגל לקשיי העבודה בשדה, ובערבים היה לומד עם חבריו שיעור בתלמוד.
באותה שנה נסע לאמריקה לעשות תעמולה לישוב החקלאי. שם השפיע על ר' אשר זליג בלום , שעלה ארצה עם סכום כסף גדול והיה אח"כ מפעילי המושבה, אך האדישות של שאר היהודים באמריקה פגעה בנפשו והוא צוה אח"כ לבניו ובני-בניו שלא יהינו להגר אל הארץ ההיא. וגם בלונדון היתה לו הצלחה פורתא בהשפעתו על ר' זרח ברנט, שנהיה לאחד מבוני הישוב.
כשחזר ממסעו השתקע בעבודה בנחלתו ונשא בעול העבודה הקשה והמצוקה עד אפיסת היכולת, ואז הוכרח לחזור לירושלים. אך את נחלתו לא הפקיר, כי בינתים הגיעה בתו הבכירה רחל לגיל נשואין (לשנתה ה-15) ובאין לו כסף לנדוניה הציע חלק בנחלתו למי שישא את בתו. הצעה זו לא היה בכוחה למשוך את בני ירושלים אז, אך נמצא אחד מיקירי ירושלים, ר' יהודה בלומנפלד מלומז'ה, שהסכים להשיא את בנו אליעזר זאב , מטובי בחורי הישיבה, לרחל לוינזון בנדוניה זו. והאברך אליעזר זאב התמסר לעבודת הנחלה וביתו היה פתוח לעולים חדשים ולעוברי-אורח, עבד בהתאמצות וחי בדחקות עד שכשל כוחו והוא נפטר בז' חשון תרמ"ח.
כשחזר לעסוק בירושלים במסחרו הפעוט, השתתף ביסוד שכונת מאה שערים, חיבר את ספר התקנות שלה והיה מראשי עסקניה. כשמת חתנו, ובתו וארבעת יתומיה נשארו על צוארו, קנתה ממנו פקידות הבארון רוטשילד את הנחלה והבית והקלה בכך את עול פרנסת שתי המשפחות.
חיבר ספר "ספר הברית והזכרון" ובהקדמתו בשם "קול מעיר" פנה בקריאה גדולה אל היהודים שבארצות הגולה, שלא יבטחו בשלותם המדומה בארצות ההן, כי פעם יבוא הקץ לה, אלא יזדרזו להכין להם מקלט בארץ אבות.
המשיך לעסוק בתורה ובמעשים טובים בירושלים עד זקנה מופלגת ושמח לכל התקדמות והצלחה של בוני הארץ בפתח-תקוה וביתר המקומות, נפטר בירושלים, י"ז טבת תר"ע.
ד"ר יקיר בכר
נולד באדריאנופול (טורקיה האירופית), י"ג ניסן תר"ן (1890) לאביו הרב יוסף בנימין ולאמו דונה, ממשפחת רבני אדריאנופול (מחברי הספרים "מטה שמעון" ו"מאמר מרדכי"). למד בגן-ילדים יוני, בתלמוד תורה, בבית-הספר של ה"אליאנס", גמר בי"ס תיכוני איטלקי, למד באוניברסיטאות ציריך וונציה ושם הוכתר ב-1913 בתואר דוקטור למשפטים, כלכלה וסטטיסטיקה. באותה שנה נשלח מטעם האוניברסיטה הנ"ל לקורס בינלאומי למדעי המסחר בבודאפשט. חזר לטורקיה והיה כשבע שנים פרופיסור בביה"ס הגבוה למסחר וכלכלה ובשעורים גבוהים לנשים למדעי מסחר וכלכלה באיסטמבול, חיבר ספרי לימוד למקצועות אלה בצרפתית ובטורקית. בזמן מלחמת-העולם הראשונה נסע בשליחות המיניסטריון להשכלה לשויץ ולגרמניה לשם לימוד סדרי בתי-הספר הגבוהים למסחר והספריות הצבוריות. ב-1918 הרצה מטעם המיניסטריון לכספים בפני חוג בנקאים בדבר ההלואה הלאומית הטורקית הראשונה. יסד וניהל קואופרטיב צרכני באיסטמבול. השתתף שם מיד אחר המלחמה ביסוד האגודה הציונית "שיבת ציון". היה פעיל ב"בני ברית" כמזכיר הלשכה הגדולה לארצות המזרח, ציר בני ברית ללשכות ארצות הים התיכון (וארץ-ישראל בכללן),