מצאו את התנהגותו להגיונית ומתאימה למה שמקובל ,ומאחר שעבר על פקודה מפורשת של הרשות, מביעים לו נזיפה פומבית וכך ניצל מפסק-דין של מות.
לאחר הרפתקאות רבות להשיג רשיון לצאת מרוסיה, ולאחר שלקחו ממנו את כל רכושו, עבר עם משפחתו (אשתו וארבעה ילדים קטנים) את הגבול הרומני. נסע לקישינוב ובכיסו פתקה קטנה חתומה על ידי הד"ר יוסף ספיר (ראה כרך שלישי, עמוד 1239) עם 4 נקודות על השם ספיר , זה היה סימן שהמוכ"ז הוא אחד מאנשי-שלומנו, וחייבים לעזור לו במקומו, ולהעבירו בכל ההקדם לארץ-ישראל.
הד"ר יעקב כהן-ברנשטיין (ראה כרך ראשון, עמוד 192) שעמד בראש הלשכה הציונית בקשינוב קבלו לא בהתלהבות גדולה. היות והיה מחוסר אמצעים כספיים להתקיים, ניצל את המודעה שקרא בעתון, כי הגימנסיה העברית "מגן דוד", מיסודה של אגודת ישראל, אשר בראשה עמד הרב צירלסון, זקוקה למורה לתנ"ך. היות והיה בקיא מילדותו בתנ"ך, הגיש בקשה להתקבל למשרת המורה. התברר, שהרב צירלסון וגם המנהל ליבון שמעו עליו, וידעו מפעולותיו למען הקהילה והרבנים באודיסה, ונתקבל כמורה לתנ"ך בגימנסיה.
כעבור 4 חדשים, באו באי-כוח חבר הלאומים לרומניה להשתדל לפתוח את הדניסטר (שהיה הגבול בין רוסיה לרומניה), בכדי שיוכלו להעביר מזון, מלבושים ורפואות לאוכלוסי רוסיה הרעבים. ביחד עם הועדה, בא הד"ר נ. הרמן מפריז, כמזכיר "הועד לעזרת ילדי רוסיה". הוא הוציאו מהגימנסיה והעמיד אותו בראש המוסד - כמנהלו. ליו"ר המוסד נתמנה הד"ר יעקב כהן-ברנשטיין הנ"ל. עשה רבות למען הרעבים שהצילם מחרפת רעב. במשך זמן העבודה התידד עם הד"ר כהן-ברנשטיין , שהיה לו ידיד מסור ואיש ישר מאוד. כשנסתיימה עבודת-הסיוע לרעבים, החליט לעלות לארץ.
בשנת 1923 ביקר בארץ.
ב-10 למאי 1924 עלה עם משפחתו לארץ.
נבחר מטעם רשימת "המזרחי" לחבר הנהלת קהילת יפו-תל-אביב ופעל רבות בה, התחבב על עובדי הקהילה וכן על הקהל הרחב שנזקק לעזרתו.
בעת השטפון הגדול בטבריה היה הראשון שהגיע לעיר והגיש עזרה גדולה מטעם קהלת ת"א-יפו.
הוא שימש כחבר הנהלת ועד הקהילה עד למיזוגה עם עירית תל-אביב והיה פעיל בוועדותיה.
כיהן כחבר הנהלת "בנק המזרחי" וכחבר הנהלת הסתדרות המזרחי וחבר המרכז העולמי של התנועה. היה פעיל ומפעיל, ממריץ אחרים לפעולה, והכל ברוח טובה ובחיוך הנסוך על פניו.
ממייסדי העתון היומי של תנועת המזרחי "הצופה" וחבר הנהלתו.
היה ידידה המובהק של תנועת "הפועל המזרחי". היה חבר מרכזה בא"י.
היה מ"מ יו"ר אשראי וחסכון של המזרחי בא"י.
היה חבר המנהל של הסוכנות היהודית, וב"כ הועד הפועל במועצת הסוכנות.
היה ציר מטעם הסתדרות המזרחי בשני הקונגרסים הציוניים 17 ו-18.
בשנת תרפ"ט (1929) התחיל בקניה ובריכוז אדמות באיזור תל-מונד, איזור השרון הצפוני, מול הישובים הערביים: "טייבה" ו"טול כרם", שזה היה אז קצה היישוב היהודי באיזור הנ"ל. הציע ל"הפועל המזרחי" להעסיק את חבריו בהכשרת האדמות ועיבודן, כדי שיקום במקום מושב של "הפועל המזרחי".
בשנת תרצ"ב (1932) אחרי שנקדחה באר והוחל בנטיעת פרדס ולשיכון הפועלים, ואף מטעמי הבטחון הוקם על ידו בית, מעין מבצר, שהוא קרא לו "גבעת חיים", על שם רבו "רב צעיר" (הרב חיים צ'רנוביץ). במשך הזמן רכשה גם הקהק"ל אדמות בסביבה והורחב כפר הפועל המזרחי.
ביתו "גבעת חיים" שימש מטרה להתקפות הערבים במאורעות 1936, 1939 ונהרס כליל במלחמת העצמאות. אולם היסוד שהוא הניח והכפר שהוקם ביזמתו - "כפר יעבץ" - קיים ועומד ביחד עם יישובים נוספים בסביבה הנ"ל. בכפר זה הוקם מועדון לנוער ובית כנסת לתלמידי בית הספר האיזורי, הנושא את שמם של ר' צבי ומרים שכטרמן ז"ל.
11 נסיעות עשה לארצות הברית באניות, הנסיעה ארכה שבועות, טלטולי הים, והוא סבל קשות ממחלת-ים. אבל דאג להשיג קונים ומתישבים ל"כפר יעבץ" שחלק ממתישביו באו מארצות הברית וחלקם מקנדה. עמל לכיסוי התקציב לקידוח הבארות, סידור האינסטלציה, נטיעת הפרדסים וניצולם.
פרצה מלחמת העולם השניה שנתנה מכה קשה מאד לפרדסנות, הקשר עם בעלי הרכוש נעשה קשה יותר. עם ארצות אירופה (מכירת תפוחי זהב ועוד) נפסק לגמרי.
בשנת 1934 כשהוצע לה' העשיל פרבשטיין לרכוש שטח קרקע בעבר הירדן, פנה אליו על מנת להוועץ בו, כמומחה לקרקע והתישבות. נערך ביקור במקום, התנהלו שיחות עם נכבדים עבר-ירדניים, הקרקע המוצעת היתה בסביבות "ארביד" ומדובר היה בשטח עצום בשביל מושגי אותם הימים. השלטונות הבריטיים, שהענין הובא לידיעתם, השתדלו שכל התכנית תגנז לאחר כמה חדשי טיפול ותקוות.
נבחר כאחד מ"החמישיה הגדולה" של הנהלת המזרחי, שהיתה מורכבת: מהרב מאיר בר-אילן (ברלין) , הרב י. ל. מימון (פישמן) , הרב זאב גולד, דניאל סירקיס וצבי שכטרמן ז"ל, שנבחר לגזבר המרכז העולמי של המזרחי.
היה עסקן צבורי, שלא על מנת לקבל פרס, רודף שלום ומשכינו.
היה ממיסדי בית הכנסת "פועלי צדק" שבשכונת