של החלוץ שדאג לחבריו לעלייה לארץ.
במאמרו "החלוץ" ופעולותיו באוסטראה (מיומנו של חלוץ ותיק) שפרסם ב"פנקס אוסטראה" - ספר זכרון לקהילת אוסטראה בעמודים 206-215 (תלאביב, תש"ך-1960) כתב את ההיסטוריה של כל המפלגות שהיו באוסטראה ומלחמתם בכיבוש הנוער וכו'.
עסק בהוראה בכפרים.
בשנת 1927 עלה לארץ.
היה חבר בקיבוץ "הכובש". לרגלי מחלתו עזב את הקיבוץ והשתלם בהנהלת חשבונות.
בשנת 1932 נשא לאשה את חנה בת שמעון וולו בלסקי מבריסק (עלתה לארץ בשנת 1932).
כל השנים היה סוחר קמעוני בשיווק פירות, ירקות וכו' בתל-אביב.
כל השנים היה פעיל בהגנה. ביתו היה פתוח לכל נצרך והגיש עזרה להם. היה בעל תרבות.
נפטר בתל-אביב, י"א אב תשכ"ח (5.8.1968) והובא לקבורה בקרית שאול.
בנותיו: פואה אשת ראובן רב . ילדיהם : סמדר, גונן); ברכה אשת עמירם קרקובסקי . (בנם: אורי).
חיים גדליה (אלנהורן)
נולד בגרודנו (אוקראינה) בשנת תר"ט (1849). לאביו שלמה אלנהורן (שהיה ידוע בירושלים בשם שלמה דוקטור, משום שעסק ברפואה).
(משפחתו היתה קרובה למשפחת השר סר משה מונטיפיורי . ראה את הערך שלו בכרך זה, בעמודים 5321-26).
קיבל חינוך מסורתי וכללי ושלט בשפות שונות. למד רוקחות וקיבל תואר רוקח.
בן 15 היה בשנת תרכ"ד (1864) כשעלה לארץ בספינה. הנסיעה ארכה כ-6 חדשים.
התיישב בחברון עם הוריו.
בחברון נשא לאשה את פריידה בת מיכאל ריזוי נובסקי, ילידת עכו והוא בן 17). הוריה באו מרוסיה היא נפטרה בקהיר (מצרים).
לאחר הנשואים עבר עם אשתו לגור ביפו.
כמה שנים היה פקיד הבאתן רוטשילד, בתור אחראי על משלוח היין מהיקב לחו"ל. מחסן היין היה בשטח הנמל ביפו.
היה בין המתווכים ברכישת אדמת רחובות ועוד.
כעבור כמה שנים פתח יחד עם גיסו מאיר אלכ מיסטר (ראה את הערך שלו בכרך שני, בעמוד 600) בעזרת העסקן אברהם מויאל גואל שטחי קרקעות רבים בארץ (ראה כרך שלישי, עמוד 1185), בית מרקחת שקראו לו "כוכב הזהב", והיה בשנים ההם מהרוקחים הראשונים ביפו.
עסק בצרכי ציבור (ראה להלן דברי העסקן מרדכי בן-הלל הכהן). בעיקר היה קשור עם חובבי ציון ומנהיגי היהדות באנגליה.
במכתבו של הבארון הגרמני פלאטו פון אוסטנוב (חוקר עתיקות שישב ביפו), שלח לו ביום 28.8.1880 מכתב, בו הוא מאשר, שחיים גדליה עזר לו במשך שנתיים וחצי בגילוי עתיקות בארץ והראה חריצות (ע''י זה הכיר את הארץ לארכה ולרחבה. ראה להלן, עזרתו לאנגלים במצרים בכיבוש הארץ ע''י ידיעותיו במדבר סיני וכו).
אפרים כהן-רייס , מנהל בתי-הספר של חברת "עזרה" בא"י (ראה כרך שלישי, עמוד 1154), כותב בספרו "מזכרונות איש ירושלים" (הוצאת "ראובן מס", תרצ"ד-1934), בעמוד 273: "בפברואר 1901 נתקבלה בירושלים הידיעה על פטירתה של מלכת אנגליה ויקטוריה . עם ידיעה זו באה גם בקשה מלונדון אל הרבנים, לערוך הספד-בציבור בבית הכנסת של ר' יהודה החסיד , במעמד הקונסול האנגלי והמושבה האנגלית בירושלים (יהודים ונוצרים). נזכר חיים גדליה , זה קרובו של השר סר משה מונטיפיורי, שהרשיון לבניין בית הכנסת הזה, הושג בהשתדלות מונטיפיורי , ולפיכך נחשב בעיני הבריות כחוסה ברשותה של אנגליה.
עסקן תנועת העבודה בא"י, שמואל יבנאלי (ראה את הערך שלו בכרך שמיני, עמוד 3026) כותב בספרו "ספר הציונות", כרך שני, תקופת חיבת ציון, בעמוד 40: בעתון "הצפירה", גליון 45, ז' כסלו תרמ"ב (29.11.1881) על ידיעה המספרת, כי בישיבת "ועד שליחי הקהילות" ו"החברה האנגלו-יהודית" הובעה דעה ע''י שמואל מונטאגו, "כי הדרך היותר טובה לאומללי רוסיה המתגוללים בחוצות בראדי , היא, לא לארצות הברית באמריקה, רק לארץ אבסיניה הקרובה העומדת תחת מחסה ממשלת אוסטריה, אשר שם, לפי המבואר בכתבי הממשלה הערוכים לפני ביתהנבחרים בימים האלה, יש מקום רחב ידים להושיב בו המון רב של קולוניסטים אשר יחפצו לעבוד את האדמה שהיא דשנה ופוריה בארץ ההיא, ומלבד זאת,