הראשונה ברשימת "המזרחי". היה חבר "בני ברית".
ארבעים שנה היה מוהל, בהתנדבות כמובן, וכשהוזמן לעשית מצוה זו באחת ממושבות השומרון, קרובה או רחוקה, היה רוכב שמה לבדו על חמור ולא פחד מפני שודדים שהיו מצויים בדרכלם בימים ההם.
בשנותיו האחרונות ישב על התורה ועל העבודה במושב זקנים המאוחד בירושלים, ושם נפטר ביום כ"ב סיון תש"ד ונקבר בחלקת הפרושים.
צאצאיו: פייגה רחל אשת המנוח נחום ויספיש הי"ד שנרצח בשפיה ; הינדה אשת פרלמן (שו"ב בשפיה).
יעקב זאב (ג'ורג') לוינברג
בן משה. - נולד ב-28 ביולי 1891 בעיר פוזן, שהשתייכה אז לגרמניה. - מצאצאי וקרובי ר' עקיבא איגר.
חנוכו היה בעיקר כללי: למד בגימנסיה בפוזן ואח"כ למד באוניברסיטה הפרייבורגית (במדינת בדן) ובברלין. שם סיים את למודיו במחלקה המשפטית וקבל את התואר עורך דין.
אחרי שסיים את למודיו באוניברסיטה נתמנה לשופט, אך בעבור זמן-מה עזב את משרתו זו ונהיה לעורך דין ונוטריון צבורי.
משנת 1905 חבר ההסתדרות הציונית בגרמניה, ומשנת 1909 חבר של ק. י. פ. K.I.V (התאחדות הסטודנטים הציונים בגרמניה), ונבחר גם לנשיאות הק. י. פ. ולראש נשיאות .B.Z.K (אגוד של קורפורציות סטודנטים ציונים בגרמניה), וסגן יו"ר של ה"יודישע געזעלשאפט" בברלין. היה חבר ה"יודישה פאלקספארטיי" - מפלגת הציונות הלאומית בקהלת ברלין.
נשא לאשה את בלומה רוזה בת אלחנן ארש. השתתף בקונגרס הציוני העשירי בבזל (1911) ועלה לארץ ישראל ב-1933. בארץ התחיל לעסוק בבנקאות ונתמנה למנהל "בנק קולינשר, לוונברג ושות'" בע"מ. בארץ הצטרף לאגף הציוני הלאומי, השתתף כציר ארצישראלי בקונגרס הייסוד של הצ"ח בשנת 1935 בוינה. וכן השתתף גם בפעולה למען אחוד המפלגות הבלתי שמאליות, היה חבר בועד הפועל של הארגונים המאוחדים למען אי-השתתפות בבחירות לאספת הנבחרים של כנסת ישראל בשנת 1944, אחד ממיסדי תנועת "בני חורין" והיה המרכז הכללי של "קהלת עם" ברמת גן בשנת 1943 לטובת הרעיון של יסוד "ממשלה יהודית זמנית בגולה". נבחר ב"קהלת עם" זו לחבר הועד הפועל של "בני חורין".
לפני כמה שנים לקתה ראיתו אך הוא ממשיך לעבוד בעבודה צבורית וער לכל דבר צבורי וציוני. רוב הישיבות של אותם ועדי המוסדות, שבהם הוא משתתף, נערכות בביתו.
פרסם מאמרים רבים ב"יודישה רונדשאו" על נושאים ציוניים, ועל נושאים יורידיים וכלכליים. פרסם מאמרים גם בעתונות הגרמנית היומית והכללית. בתו: דינה .
יוחנן פוגרבינסקי
- בן אפרים - נולד בכ"ז ניסן תרנ"ה (22.4.1895) בעיר נמירוב פלך פודוליה (אוקראינה). למד ב"חדר", ומפי מורים עברית ולמודים כלליים. בשנות המהפכה ומלחמת האזרחים ברוסיה (19171921) היה ממיסדי ההסתדרות הציונית במקום, שימש בתפקיד מזכיר בועד הציוני העירוני, היה חבר ועד הקהלה מטעם הציונים ובתוקף תפקידו היה בא בקשרים עם השלטונות השונים (בולשביסטיים ואוקראינים שונים), והודות לקשריו עם חוגי המחתרת האוקראינית ניצלה העיר לא פעם מידי הפורעים הפטלוריים. השתתף ב"הגנה" היהודית בנמירוב, היה ממיסדי הספריה העברית-הכללית על שם ח. נ. ביאליק.
בשנת 1920 נשא לאשה את חדוה בת יוסף ליב דוביצקי, מארונוביצה.
בש' 1921 עזב את רוסיה, ואחרי גלגולים ותלאות הגיע בי"ט כסלו תרפ"ב לארץ ישראל.
כאן עבד בפרדסים, בכבישים ובבנין. אח"כ התחיל לעבוד בבית החרושת הגדול בת"א - "סיליקט", אך גם שם לא התעכב זמן רב, ועבר לעבוד "בהלואה וחסכון". בש' תרפ"ד החל לעבוד אצל אחד העם ז"ל כמזכירו הפרטי. בתפקיד זה שימש עד יומו האחרון של אחד העם, עד כ"ח טבת תרפ"ז (1927. 1.1).
באותו פרק הזמן החל לעבוד גם בתורת מזכירו של ח"נ ביאליק ועבד אצלו מראשית תרפ"ז עד תרצ"ב.
עוד בשנת 1913 פרסם ב"הצפירה" כמה "כתבות" מעירו. בתרפ"ג נדפסה המונוגרפיה שלו על עיר מולדתו - "נמירוב" - ב"רשומות" כרך ג', בעריכתם של א. דרויאנוב, ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי.
פרסם כמה מאות מאמרים פובליציסטיים על עניני השעה, ספרי זכרונות מזמן עבודתו אצל אחד