הספר לרמה גבוהה למופת ולדוגמה ליתר בתי הספר. השתתף ביסוד הסתדרות המזרים והוצאת הספרים ''קוהלת" של צבור המורים, התמסר לחקירות ולנסיונות לשם שיפור ההוראה והחינוך, השתתף עם חבריו יחיאלי ואזרחי בחיבור "תרגילי חשבון", "ספרנו" (לשימוש התלמידים) ו"שעורי הסתכלות" (ספר עזר יסודי, למורים, בהוצאת "קוהלת"), ויחד עם א. אברונין חיבר והוציא שש חוברות "נתיבות הדקדוק", שבמשך שנים רבות היו לעזר רב לתלמידים- השתתף בפעילות בחיים הצבוריים והתרבותיים של הישוב החדש ביפו, הופיע יחד עם בניו ובנותיו בתפקידים בהצגות הראשונות של חובבי הבמה העברית וב-1906 השתתף ביסוד אגודה למטרה זו והיה מטובי פעיליה.
הצטרף לאגודת "אחוזת בית" שיסדה את השכונה בשם זה, הגרעין הראשון של העיר העברית תל-אביב, ובנה בה את ביתו, והיה עובר לפני התיבה בצריףבית התפלה הראשון של השכונה ברחוב יהודה הלוי.
בעת הגירוש מיפו ות"א במלחמת העולם הראשונה עבר לטבריה וניהל שם את בית הספר העממי שנה אחת ואח"כ היה מנהל ביה"ס בצפת במשך שלש שנים. התמסר לפעילות צבורית, היה הרוח החיה בקהלת צפת, פעיל בעזרה סוציאלית וביחוד לטובת היתומים.
אחרי המלחמה חזר למשרתו בביה"ס לבנות והוטל עליו גם חלק מעבודת ההנהלה. המשיך בפעילות צבורית וספרותית-מקצועית. היה ממיסדי בית הכנסת הגדול בת"א ואחד מגבאיו. כן המשיך בפעילות סוציאלית, וביחוד באגודה לעזרת יתומים, ואף באופן פרטי שקד לעזור בעצה ובהדרכה ובהמלצה לעולים חדשים ולקשי-יום.
מת כ"ז סיון תרפ"ו ונקבר בבית העלמין הישן, ת"א.
צאצאיו: בלומה אשת אליהו ינאי ממתישבי כפר נהלל, שלמה (מכונאי, מנהל ההשקאה בתל מונד; נחום (מהנדס בחברת הכשרת הישוב ואח"כ בחברת הנפט העיראקית ; נספה בתאונת אוירון): רבקה (מורה ,ממיסדי "אגודת חובבי הבמה העברית" וחברת "התיאטרון הארצישראלי", ת"א, ממיסדות התיאטרון לילדים שליד מרכז הגננות) אשת מאיר בניהו (סופר); רחל (מורה, בוגרת הגמנסיה הרצליה, נפטרה ברחובות במלחמת העולם הראשונה), אברהם (אדריכל, בונה הבתים הראשונים בנהלל, יחד עם המהנדס דצקובסקי).
מארק (מרדכי זאב) שווארץ
נולד בטארנופול, מזרח גליציה, י"ז ניסן תרנ"א (25.4.1891), לאביו מיכאל (סוחר בקר) ולאמו סימה בת צבי רוזנפלד . קיבל חינוך יהודי וכללי בביתהספר העממי של הקהלה מיסודו של יוסף פרל (סופר עברי, מלוחמי ההשכלה בגליציה - תקל"ג-תקצ"ט מחבר הספרים "מגלה טמירין ו"בוחן צדיק" למלחמה בחסידות, ובית הספר שיסד היה למופת, והורו בו טובי המשכילים בזמנו, ביניהם הסופר-ההוגה נחמןקרוכמל - רנ"ק - מחבר "מורה נבוכי הזמן"), המשיך ללמוד בבי"ס ריאלי ממשלתי, ואחרי גמרו שם בשנת 1908 למד בפוליטכניון בוינה והוסמך למהנדס לבניה ולמדעי הביטוח.
גדל באוירה ציונית, כי בביתם התארגנה בהשפעת. בן-דודו ישראל וואלדמאן האגודה "ציון" שבראשה עמדו רוזה פומרנץ ופ. קורנגרין. הצטרף לאגודת "ברכוכבא" של תלמידי בתי הספר התיכוניים, שחבריה יסדו אח"כ בעת לימודיהם בבתי אולפנה גבוהים בוינה קורפורציה ציונית של סטודנטים בשם זה. כן הצטרף לאגודת האקדמאים "פועלי ציון", שבין חבריה נמנו אז ש. קפלנסקי, דוד בלוך-בלומנפלד, אברהם ריבוצקי וא. ש. יוריס. משפרצה מלחמת העולם הראשונה ב-1914 גויס לצבא האוסטרי ועבד כמומחה בהנהלת האספקה המרכזית בראשותו של הפרופ. אוסקאר שנאבל. באמצעות.
יהודי גליציה שקיימו קשרי מסחר עם רומניה שבראשית המלחמה עוד היתה נייטראלית - סידר רכישת תבואה מרוסיה לאוסטריה הרעבה באמצעות רומניה. מסחר זה עם האויב - אם כי בעקיפין היה לטובת אוסטריה, שכן היתה היא זקוקה ללחם יותר משרוסיה היתה זקוקה לכספה. אך האנטישמיים האוסטרים לא יכלו לסבול, שארצם תפיק תועלת חשובה כל כך משרותם של יהודים, ועתוני הנוצריםהסוציאלים, ובראשם העתון רייכספוסט", תקפו את הממשלה בגלל "המסחר עם האויב". הממשלה הוכרחה להתפטר והעסק הזה הופסק, ואז נשלח הוא להתאמן ולשרת בחיל התותחים וצורף לגדוד שנשלח לעזרת הטורקים בחזית גאליפולי נגד חיל-המשלוח האנגלי, שבו שרת הגדוד הציוני של נהגי הפרדות, וכך עמדו ציונים זה מול זה משני עברי החזית של מלחמת המעצמות הגדולות על השלטון בעולם. אח"כ שרת בחזית הבלקנית, ומשם הוזמן לעבוד כמומחה במניסטריון המלחמה בוינה, כי למורת-רוחו של ה"רייכספוסט" היתה זקוקה אוסטריה לשרות הכשרונות היהודיים.
להצעת חבריו אדולף ביהם וד"ר בייגל , מראשי הציונים באוסטריה, שהיו במגע ישיר עם ארץ ישראל,