של "פועלי ציון" להפצת הציונות בין אנשי העמל, בפברואר 1919 עלה לארץ באניה "ארגנפלס", שהביאה מאות גולים ועולים מאיסטמבול. אחרי סיור בכל הארץ נכנס כחבר לקבוצת תל-עדשים, שם עבד יחד עם א. ד. גורדון ואחרי ימי-יעבודה מפרכים היו מעיינים יחד בכתבי רוסו ואחרים ומחליפים. רעיונות והגיונות בשאלות לאום ואדם.
נשא לאשה את סוניה בת זלמן גורדון מבאקו.
בסוף 1919 נכנס לעבוד כפקיד בבנק אפ"ק ביפו, ועבד כשנתים במשרד הראשי של הבנק ובסניפיו בבירות ובחיפה. אח"כ נתמנה לסגן מנהל חברת "רומפאל" לקשרי מסחר בין ארץ-ישראל לרומניה, שהיתה החברה הראשונה להבאת אניות עצים וחמרי בנין לארץ אחרי מלחמתהעולם הראשונה. כחבר הנהלת חברה זו היה אחד הנאמנים של חבורת יהודי רומניה לרכישת קרקעות בארץ ובין החותמים בשמה על חוזי הקניה של אדמת "אחוזת הרברט סמואל" על הכרמל, במפרץ חיפה ועוד.
ב-1925 יסד את הפירמה לסוכנות וקומיסיון הקרויה על שמו והשקיע הרבה מרץ בפיתוח קשרי סחר החוץ של ארצנו. ב-1929 השתתף ביסוד אגודת הקומיסיונרים בארץ והיה בה סגן-נשיא ואח''כ נשיא. ב-1931 נבחר לועד לשכת המסחר לתל-אביב ויפו וב-1946 לסגןנשיאה. כחבר ועד הלשכה היה בין יוזמיו ומגשימיו של בנין נמל תל-אביב. היה והנו חבר בועדות צבוריות וכלכליות שונות: יו"ר ועדת הבוררויות של לשכת המסחר, יו''ר ועדת הקמת, יו''ר ועדת האכספרטיזות, חבר הועדה ליחסים בין המסחר והתעשיה, חבר הועדה המיעצת ליד המחלקה למסחר ותעשיה של הסוכנות היהודית ויו"ר ועדת המצב של ארגוני המסחר. השתתף בפעילות בארגון "יריד המזרח" בתל-אביב. ב-1930 נבחר לחבר מועצת בנק קופת-עם בת"א. ב-1931 לחבר ההנהלה וב-1940 לסגן יו"ר ההנהלה. ב-1947 נבחר לציר לקונגרס הבינלאומי של לשכות המסחר, שהתכנס במונטרה שבשווייץ, וב-1948 נתמנה על ידי ממשלת ישראל כחבר המשלחת לחו"ל בעניני אספקה. סופר כלכלי לכמה עתונים בארץ ובחו"ל ומחבר מאמרים רבים בכלכלה מדינית.
הצטרף בין הראשונים לתנועה הריביזיוניסטית ועבד בה במחיצתו של ז'בוטינסקי . השתתף כציר בכמה ועידות של הצה"ר ובקונגרסים הציוניים בבאזל ב-1931 ובפראג ב-1934. השתתף ביסוד "אוצר עממי" (אגודה הדדית לאשראי), נבחר ליושב-ראשה הראשון ואח"כ לסגן יו"ר. באפריל 1948 נבחר במועצת מפלגת הצה''ר בפאריס לחבר ההנהלה הראשית של "קרן תל-חי" ולחבר המועצה הכלכלית של התנועה.
ב-5 באוגוסט 1947 נעצר ונכלא על ידי השלטון הבריטי יחד עם ראשי העיריות ועסקנים במדור "העצורים החשובים ביותר" במחנה "לטרון" ב' ולאחר זמן קצר שוחרר.
מרדכי בן-דרור (פריימן)
נולד באופאטוב (אפטא), פולין, כ"ד חשון תרנ"ט (1898), לאביו שמואל יעקב ולאמו ביילה בת שמשון ניימאן . למד בחדרים ובבית ספר עממי ממשלתי.
בקיץ תרע"א עלה לארץ עם הוריו והתישבו בפתחתקוה. עבד כפועל שכיר בחקלאות ועזר לאביו בביתהחרושת לגזוז שיסד במושבה. ב-1915 עסק במסחר פחמי-עץ, שהיה מעביר מההרים שבסביבה ליפו ולתלאביב. השתתף בפעילות במלחמה בארבה בשנות מלחמת העולם הראשונה. ב-1918 התנדב לגדוד העברי הארצישראלי ושרת בו כשלש שנים בדרגת סרג'נט. אחרי פירוק הגדוד ב-1921 חזר לפתח-תקוה, לעבודה בחקלאות ובעיקר באריזת פרי הדר. התמחה בעבודות האריזה ומכהן כיום כיו"ר אגודת "האורז" מיום הוסדה, היה בשנות 1927--38 מפקח ראשי על שיפור האריזה בחברת "פרדס" והנו מנהל את המוסד לקבלנות באריזת הדרים.
ב-1921 נשא לאשה את צפורה בת ישראל וחנה סטור מנוה צדק, יפו.
בפרוץ המהומות ביפו ב1 במאי 1921 , הצטרף לגדוד שהורכב מחיילי הגדוד המשוחררים, על ידי הקולונל אליעזר מרגולין והקפיטן ישראל יפה , להגנה