פועלי ארץ-ישראל ובקונגרס הועד הפועל הציוני בבאזל בחורף תש"ז נבחר לחבר הועד הפועל הציוני. היה מנהל מחלקת התרבות ב"הגנה" ועורך "מערכות" ב-1942/1939, עורך "אשנב" (עלון בלתי-ליגאלי לאינפורמציה ולתעמולה של ה"הגנה" ו"תנועת המרי", שהופיע בדפוס בקביעות תחת חתמה של הבולשת הבריטית המרחרחת אחריו לשוא) ב-1947/1941, עורך "מלחמתנו" ואחרי האיסור מטעם הבולשת הבריטית את "בטרם" מ-1942 ואילך. הטיף בעל-פה ובכתב לכוננות ולדריכות צבאית לקראת הזמן לכשתשוחרר הארץ מהחסות הבריטית החותרת למוטט את השלום, ומסתיו 1948 עורך עתון-הערב "הדור".
ספריו וחוברותיו: "המשבר בסוציאליזם" (1932), "הרביזיוניזם" (גרמנית, 1935), הטריטוריאליזם החדש" (1940), ''עם הויכוח הציוני (1944), "הציונות ואנגליה" (1946) ועוד. בבחירות (כ"ד טבת תש"ט) לאספה המכוננת של מדינת ישראל נבחר לציר (ברשימה א' - מפא"י).
ב-1935 נשא לאשה את ארנה לבית ולדלר, בנותיו: מאיה, דבורה.
מרים מרקוס
לאביה שמואל מיליס (ראה כרך שני, עמוד 583) ולאמה בתיה בת ישראל שילדהוז. נולדה ביאסי (רומניה), ט' טבת תרמ"א (1880) קיבלה חינוך מסורתי.
בשנת תרמ"ז עלתה עם הוריה לארץ, עלו על החוף ביפו, רצון אביה היה להתישב על הקרקע בזכרון יעקב, בין עולי רומניה, אך שם כבר שלטה אז הפקידות של הבארון וזו סירבה לקבלו לרשימת המתישבים בגלל היותו מטופל במשכחה. הוכרח להשאר ביפו ולעסוק במסחר. לאחר זמן לא רב נזדמן לו לקנות בפתח-תקוה בית קטן ולידו שני דונמים קרקע ועברו למושבה.
נישאה למשה מרקוס (ראה כרך א', עמוד 474). היתה לו עזר כנגדו בניהול המשק, בחינוך הילדים לדבקות בארץ ישראל ובאדמתה ובמעשי צדק וחסד.
נפטרה בפתח-תקוה, י"ג שבת תש"ח.
צאצאיה: ישראל, בתיה אשת נתן בריל( ראה כרך שני, עמוד 323), ברוך (מנהל ברקליס בנק בת''א), זאב, יוסף, דוד, אהרן, יעקב, חנה אשת שמאי פלבסקין.
ד"ר נחמן רחמילביץ
לאביו אליהו אריה (ליב) (סוחר יערות, ת"ח ועסקן), ולאמו נחמה . נולד ב-25 למאי 1876 (תרל"ו) בעיר וולקוביסק, פלך גרודנה. למד בחדרים, בבי"ס תיכוני כללי ובאוניברסיטאות קניגסברג והיידלברג ובשנת 1901 סיים את למודיו וקיבל את התואר ד''ר לפילוסופיה. ב-1904 נשא לאשה את חנה בת שמואל זליג לינדנשט מורשה. עבר לוילנה ועסק במסחר עצים. נמשך לעבודה צבורית, והיה פעיל ברוב המוסדות הצבוריים שבעיר.
בשנת 1905, בשעת הבחירות לדומה הממלכתית ברוסיה, אחרי מתן הקונסטיטוציה האוקטוברית, נבחר כבורר לדומה מטעם היהודים. כן נבחר לועד הקהלה בוילנה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914) נתמנה כחבר כבוד בועד העזרה לנפגעי המלחמה ועמד בראש מפעל המטבחים העממים בשביל הפליטים היהודים שגורשו מעיירותיהם, בפלך קובנה וקורלנד, ע"י השלטונות הצאריסטיים. ומשנת 1915 חבר לעירית וילנה.
בשנת 1917 נאסר על ידי הכובשים הגרמנים והוחזק במאסר עד גמר המלחמה.
כשנוסדה המדינה הליטאית בראשית 1919 נבחר ל"טאריבה" הליטאית (אספת הנבחרים) ביחד עם ד"ר יעקב ויגודסקי וד"ר שמשון רוזנבוים כבאי-כח היהודים. נתמנה לסגן מיניסטר הכספים, המסחר והתעשיה בממשלה ועבר עם הממשלה לקובנה. השתתף בעיבוד חוקת המדינה, היה חבר בועד העליון להגנת המדינה, והשתתף יחד עם נשיא המדינה במנוי מיניסטרים.