באוניברסיטה העברית בירושלים והוסמך בתואר M.A מוסמך למדעי הרוח, בשנת תרצ"ג.
סגן מנהל הגמנסיה "בלפור" בתל-אביב, מורה בבית-המדרש למורים וגננות על שם לוינסקי בת"א.
כיום מפקח על בתי הספר התיכוניים במחלקת החנוך של מדינת ישראל.
חוץ מעבודתו המקצועית עוסק הוא בעבודה ספרותית, מקור (שירים, ספורים, מאמרי בקורת) ותרגום. ענין מיוחד נודע ממנו לתרגומים מהשירה היונית. הקלסית. קבל פרס טשרניחובסקי של עירית תל-אביב לשנת תש"ח בעד תרגומו "ההמנונות החומריים" (שיצא בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, תש"ו, בצרוף מבוא מאת פרופ' מ. שובה).
בשנת תש"ה הוציא יחד עם ה' יעקב בקר את "מבחר המסה העברית" (הוצאת גזית"): בתש"ח הופיע תרגומו "ליציאת מצרים" של יחזקאל ההלניסטן (הוצאת "יבנה").
אח בלשכת הבנאים החפשים "ברקאי" בת"א.
בתרצ"ג נשא לאשה את ד"ר רחל גבריאלית בת ר' חיים רלבג מזכירה מקצועית במחלקת הגנת הצומח במשרד החקלאות של מדינת ישראל).
ברוך ינובר
נולד בהרובישוב, פלך לובלין (פולין). כ"ו כסלו תר"ן (דצמבר 1889). לאביו ישראל דוד (מוסמך לרבנות, סוחר תבואות, מחסידי הוסיאטין) ולאמו מרים בת משה דב הובל. עד גיל 12 למד מפי טובי המלמדים בעירו ונודע ב"עילוי", ומשלא הספיקה רמת דוראתם לצרכיו הג דולים יותר נשלח אל אבי-אביו, הרב ר' צבי הירש, דיין בעיירה ביכאווה (פלך לובלין), ושם שקד על לימודי גפ"ת מהסבא, שהיה גם מביא אותו לחצר הרבי ר' חיים (בנו של "היהודי הקדוש") בכדי לחנכו בדרכי החסידות. הנער נתרשם מאד מהיופי הטבעי וההיסטורי של סביבת העיירה ביכאווה והביע את התפעלותו בתיאורים בעברית נמלצת במכתביו להוריו, והמכתבים היו עוברים מיד ליד לקריאה, כתופעה יוצאת מהכלל. אחרי שנה חזר הביתה והמשיך ללמוד בבית המדרש. התמסר גם ללימוד תנ"ך והגיע בו לבקיאות רבה, שקד על קריאת ספרות עברית חדשה. החסידים הרגישו בשינוי שחל בו, ניסו בשידולים וברדיפות להחזירו לדרכם, אך לשוא, ולמרבה הקרע בינו וביניהם יסד חוג של צעירים והדריך אותם בהשכלה ובספרות עברית. ושימש מורה דרך לציונות ולעברית בעירו.
בתרס"ח נשא לאשה את רבקה בת שלמה בלאט מאוסטילה, ישב כשנתים בבית חותנו והמשיך ללמוד תורה מפי רב הקהלה ר' יוסף ורטהיים (מעמודי התוך של המזרחי, נפטר בירושלים), וכן המשיך לשקוד על ספרות ההשכלה וביחד עם צבי סקולר (כיום, קריין ספרותי עברי נודע באמריקה) יסד בעיירה חוג להפצת הספרות העברית. לאחר שנתים חזר להרובישוב וכסוחר עצמאי פעל בגלוי, באומץ ובהצלחה למען הציונות והתרבות העברית ונודע כעסקן ונואם משובח. יסד בית ספר עברי מיסודה של "תרבות", ספריה עברית, שעורי ערב לעברית בשביל מבוגרים ומפלגת "צעירי ציון".
ב-1924 עלה לארץ ונתקבל לעבודה במשרד הגזברות של עירית תל-אביב ומאז ממשיך הוא במשרה זו. מיד אחרי בואו ארצה התנדב להורות בלי שכר בשעורי ערב. פעיל באגודת המשוטטים ובחוג לידיעת הארץ שליד הסתדרות העובדים (הוא גם שופט מתנדב במשפטי חברים מטעם ההסתדרות); עבר את הארץ ברגל לארכה ולרחבה, ורשימות מסיוריו פורסמו ב"הארץ", "דבר", "הצופה", "הפועל הצעיר", "הדרום" ועוד. פרסם ב"מאזנים" מחקר על ספר איוב (עוסק בפירושים ובמחקרים לתנ"ך (איוב, משלי וקהלת) ועל הנזירות בישראל). בתש"ז פרסם את ספרו "אדם בעירו" (זכרונות ומזכרות לדמויות פטריארכליות מהעולם ששקע בגולת פולין) והצליח לתאר את חסידות הוסיאטין - התמימה והטהורה.
בשנת תש"י מלאו 25 שנה לעבודתו בעירית תלאביב.
צאצאיו: משה, בנימין, יהודה, בת-שבע אשת מרדכי שטרקמן (חבר הקואופרטיב "דן"), חנה אשת מרדכי וורצמן (רב-סרן בצבא ישראל), צבי (שרת בצבא ישראל).
שמואל פנחס כהנא נולד בקאמינקה, פלך פודוליה (אוקראינה), כ"ד סיון תרס"ב (6.1902 29), לאביו ברוך לדרמן-כגנה (למדן מופלג וסוחר-תבואות נודע בגודל היקף עסקיו, שהיה קונה יבולים מכל עמק הדניסטר, מגבול גליציה ועד הים, ומוכר למרחקים עד לקניגסברג ולאיסטמבול; ממקורביו של
מ.מ. אוסישקין
ויועצו ועוזרו בענינים כספיים; פעיל בעניני הקהלה וגבאי תמידי בביתהכנסת עד שעלה לארץ ב-1934 והשתקע בנחלת יהודה