כציר לקונגרסים הציוניים י''ח, י"ט, כ', כ"א, ולסגןחבר בועד הפועל הציוני, חבר הועה''פ ומנהל מחלקת התרבות של הפועל המזרחי בארץ וחבר הועד הראשי של המזרחי העולמי. השתתף בכינוסים ארציים ומקומיים למען הקרנות ולפעולות ציוניות וצבוריות שונות, וכן בכינוסים ובועדים של רבנים ועסקנים בעניני דת (כשרות שמירת שבת, טהרת המשפחה וכו').
משהועבר בנו, שנעצר בשל השתייכות לאצ"ל, עם יתר אסירי ציון למחנה מעצר באפריקה, השתתף בפעולות הורי הנעצרים, כיו"ר הועד שלהם, באספות ובארגון הפגנה ובמשלחות אל הסוכנות והשלטונות הבריטיים בנסיון לפעול למען החזרת הגולים.
בראשית המלחמה בגבולות תל-אביב, אחרי החלטת ארגון האומות בעד חלוקת הארץ היה ביתו מרכז ל"הגנה" בשכונה (וגם קודם לכן, במהומות תרצ"ו). פעל רבות למען ההגנה וביחוד למען יצירת יחסי שלום ושיתוף בין כוחות ה"הגנה" ואצ"ל ששמרו על גבולות העיר. בשנה הראשונה לארגון הצבא העברי היה יו"ר הועדה הצבורית העליונה לערעורים ואח"כ חבר בה כל זמן קיומה.
חיבר ופרסם חוברות מונוגרפיות על משנת הרב עמיאל א) בהלכה ובאגדה, ב) ביהדות, וכן מונוגרפיה על הרב י.ל. קובלסקי ב"ספר המזרחי". כתב מאמרים בעברית ובאידית בעתונים, בירחונים ובקבצים בחו"ל ובארץ : "המזרחי" (וארשה), "המצפה" (קראקוב), "הצפירה" (וארשה), "שאר ישוב" (לודז), "הקדם" ו"המנורה" בפולין, "בצרון" ו"תלפיות" בארה"ב: וולאצלאוועקער לעבען", "יודישע שטימע", "מאמענט" ו"דאס יודישע לעבען", (שלשתם בוארשה), "אונזער וועג" (פאריס), "די יודישע שטימע" (מינכען) ועוד; ובארץ - ב"הצופה" וביתר העתונים האזרחיים, בעתונים ובקבצים של המזרחי והפועל המזרחי, ודברי תורה ב"קול תורה", ב"הפוסק", "סיני", בקובץ "התורה והמדינה" (הוצאת חבר רבני הפוהמ"ז לבירור שאלות הלכה בקשר לקיום מדינה ישראלית), ועוד.
צאצאיו : דבורה אשת שמעון שימינסקי, אברהם דוד גילה .
ישראל רייכמן-ושר
נולד בחורושץ, ליד ביאליסטוק, פולין, ב' אלול תרמ"ז (1887), לאביו אריה ליב (ת"ח ובר-אוריון, סוחר) ולאמו פרומה . (מלמד, סוכן).
נתחנך בחדר מתוקן בביאליסטוק. התחיל לעבוד בבתי-מסחר ומגיל צעיר נכנס לשורת הלוחמים למען הטבת מצבו של מעמד הפועלים. בשנות המהפכה הרוסית 1903/06 היה מעסקני ה"בונד" בוארשה, מתנגד לציונות ולשפה העברית. ב-1906 הצטרף למפלגת פועלי ציון" והיה מראשי הפעילים בה. על שום היותו פועל בביח"ר ללבנים (1899-1913), נקרא במחתרת הסוציאליסטית והמהפכנית בכינוי "ושר" (כובס, או איש-הלבנים), ובשם זה נודע אף מחוץ לתנועתו ובחו"ל, וכפי הנראה אף בבולשת הצארית, שכן הושיבתו זו כמה פעמים במאסר באשמות פוליטיות : חתירה תחת יציבות המשטר.. בשנות הכיבוש הגרמני בפולין, במלחמת-העולם א', כשהרעב והמגפות הפילו חללים רבים בין היהודים, עמד בראש פעולות העזרה (1915-23) והיה משלשת הנאמנים בפולין : לקבלת תמיכת פיפל רליף מארצות הברית (עם מדם .ודינזון) . השתתף בעתונות (1913-22) ביסוד ה"ארבעטער-היים" (בית הפועלים היהודים) בוארשה, בהוצאת העתון "ארבעטערצייטונג" ומפעיליה וחבר נשיאותה של תנועת ציש"א למען גני ילדים ובתי-ספר אידישאים וסוציאליסטיים ליהודים בפולין. המשיך בהעדפת האידית על העברית ובעת הפילוג ב"פועלי ציון" הצטרף לאגף השמאלי והיה מפעיליו וחבר המשרד העולמי עד 1934.
נשא לאשה את הלה (חיה) בת אברהם רוזנבלום. ב-1923 עלה ארצה כשליח המרכז העולמי של פוע"צ שמאל לתגבורת בכוחות ההנהגה של המפלגה כאן.
נכנם לעבודה כפועל בסלילת כבישים מטעם המחלקה הטכנית של עירית תל-אביב, ואחרי הרבה שנות עבודתכפים הועבר לעבודה משרדית. מראשית בואו נבחר לועד עובדי המחלקה ושנים מעטות היה גם חבר המועצה הגדולה של עירית ת"א כנציג מפלגתו (1926-28). הסתגל במהרה לדיבור העברי והמשיך בפעילותו הצבורית בעיקר למען שכירי העיריה כמיסד הועד המאוחד, מועצת עובדי העיריה, ועדת