טורטשינר, גב' רחל ינאית ובן-צבי, ויותר מאוחר כיהן בתור מנהל ומחנך שלמה שילר).
בראשית מלחמת העולם הראשונה נאלצה הגמנסיה להתקיים רק במחתרת, כי העריץ ג'מל פשה רדף את הציונות ולא רצה להכיר בשום מוסד או בית-חנוך עברי, וחלק מהתלמידים המשיך בלמודים רק בבתי-הספר של כי"ח (האליאנס) שהשלטונות התיחסו אליהם בסבלנות מסוימת. המשיך בלימודיו בביה''ס אליאנס בירושלים תחת הנהלתו של נסים פרחי.
בימות הפגרא של בתי-הספר הנהיג אביו לתת לבנו גם חנוך דתי ותורני מפי מורים ורבנים פרטיים (הרב שריזלי והרב יהושע בכר).
בסוף המלחמה העולמית הראשונה גמר את האליאנס ונרשם בתור שומע חפשי בסימינר למורים העברי.
עם כבוש ירושלם ע"י הבריטים נפתחה מחדש הגמנסיה וחזר ללמוד בה ולסיימה.
עם יסוד ביה"ס לשעורי המשפט היה בין הראשונים שנתקבלו לביה"ס זה.
עם ראשית למודיו המשפטיים, בהיותו כבר נער מבוגר, נתקבל בתור פקיד בועד הצירים (המוסד המרכזי וה' ראשי שקדם ל"סוכנות") שתחת הנהלתו של ד"ר דוד אידר. מקום עבודתו היה במחלקת הקרקעות שתחת הנהלת ד''ר א. רופין וד"ר י. טהון, היה לעוזרו של הפקיד הראשי משה שרת (שרתוק). לאחר שנתים בוטלה מחלקת הקרקעות ונהפכה לחברת "הכשרת הישוב" תחת אותם המנהלים והמנגנון הקודם. בו בזמן התמנה בתור מזכיר כללי של חברת הכשרת הישוב בסניף החדש בתלאביב שתחת הנהלתו של יהושע חנקין. באותה תקופה נעשתה עבודה קדחתנית בגאולת אדמת א"י, ואז נרכשו רוב אדמות העמק, השרון, וסביבות תל-אביב. ובגורלו עלה לטפל בכל הפרוצדורה המשפטית להרשמת והעברת וקרקעות לרשות הכשרת הישוב, הקה"ק, ומוסדות אחרים.
הודות ללמודיו המשפטיים והתעסקותו למעשה בעניני קרקעות, נעשה למומחה ובר-סמכא בכל הקשור בנכסי דלא-ניידי.
בסוף שנת 1924 סיים את ביה"ס למשפטים והוכתר בתור עו"ד, ואז הגיש את התפטרותו מחברת הכשרת הישוב ופתח את משרדו הפרטי.
בראשית צעדיו בתור עו"ד עסק אך ורק במשפטים ועניני קרקעות, והמשיך לגאול אדמות מהערבים בשביל חברות ומוסדות וגם עבור יחידים.
עוד מבית אביו ידע להכיר ולהתרועע עם מנהיגי הדור מבין היהודים והערבים בתקופה שבין שתי המלחמות העולמיות. בראשית המלחמה העולמית, בהיותו עוד בביה"ס האליאנס, נמנו בין מבקרי השעורים לצרפתית גם מנהיגי וגדולי הערבים, כגון ; המופתי חג' אמין, פכרי נשאשיבי ועוד. מספסל ביה"ס נרקמו יחסים אישיים וידידותיים עם ראשי הצמרת הערבית והיה מבאי ביתם לעתים תכופות.
בשנת 1927 נשא את רוזה בת הנדיב שמואל ש. בלום (ראה הערך שלו כרך א , דף 204). בניו : אליהו, מלכיאל.
ישראל צבי קנל
נולד ט"ו אב תרכ"ב (1862), בגרודנו (רוסיה) לאביו שלום שכנא (חסיד קרליני, למדן שהיה סוחר ממקצועו ולאמו תאלצינה ממשפחת קיילר. בגיל רך נתיתם מאביו, ובעלות הסבתא שלו, צפורה סלומון, מרוסיה ארצה בשנת 1869, העלתה גם אותו, את נכדה אתה. והוא אז בן 7 שנים (אמו נשארה עם יתר ארבעת ילדיה בפרוז'נה - רוסיה.) בבואם ארצה השתקעה הסבתא שלו בירושלים ושם התחיל את חנוכו בישיבת "עץ-חיים", ואף גם בישיבות אחרות למד, ולאחרונה קבל סמכות בתור שו"ב אצל הרב ר' בנימין שמעונוביץ (ראש השוחטים בירושלים).
בן י"ד נשא לאשה את יוכבד בת ר' יצחק לובין מצפת. ומאז גם עבר לגור בצפת כשהוא כבר טעון ריחיים של דאגת פרנסה על צוארו. ולמען הרויח את לחמו היה למלמד דרדקי. אך בעת ובעונה אחת אף גם לא בטל עצמו מתורה, וימשיך בהשתלמות בקלויז הצ'רנובולי תחת מרותו של רבה של צפת אשר על ידו יצק מים.