וכבש לו מקום בין ראשי הפעילים למען בנין הארץ, בחומר וברוח. נבחר למועצה הראשונה של עירית תלאביב, היה שופט עירוני, חבר ועד הלשון, חבר הועד המפקח של הגימנסיה הרצליה וחבר ועד בית הכנסת הגדול, ופעיל ותומך בכל המוסדות הצבוריים. ביתו היה בית-עד לחכמים ומרכז לפעילות לטובת העיר והארץ. היה גם גזבר ה"הגנה" וכתב מפעם לפעם מאמרים ב"הארץ" (כשהיה אז בעריכת הד"ר משה גליקסון). הפעיל את כשרונו המסחרי גם בעסקי גאולת הארץ כאחד ממנהלי חברת "גאולה" וחברת "רענניה". השתתף בגאולת הקרקעות שעליהן נוסדה רמת-גן והיה ממיסדיה. ויו"ר הועד הראשון שלה- כן תכנן ויסד את המרכז המסחרי בתל-אביב, ובנסיעותיו לרגל עסקיו לחו"ל הוסיף להלהיב את היהודים למען ציון.
בתרפ"ט תקפה אותו מחלה ממארת. נסע לוינה להתרפא ושם נפטר בגיל 64, בכ"ב בתשרי (שמיני עצרת) תר"צ (26.10.1929).
בניו הקימו לזכרו את הישוב בין פרדס-חנה וכרכור הנקרא על שמו "תל-שלום".
רעיתו לא האריכה ימים אחריו, ובתשעה באב תרצ"ו (28.7.1936) נספחה בתאונה בפרדס-חנה.
צאצאיו: בנימין זאב (נולד בשנת פטירת הרצל ונקרא על שמו), משה, מרדכי (שלשתם בעלי "מפעלי מאיר" בתל-אביב), טובה אשת המהנדס תיאודור הופמן.
אליעזר קשאני-מזרחי
נולד בפתח-תקוה, א' ניסן תרפ"ג (8.3.1923). לאביו בן-ציון ולאמו מלכה (למשפחת רבנים מירושלים).
למד בבית הספר "נצח ישראל" בפ"ת וכבר מנעוריו יצא להשתכר את לחמו. עזר לאביו בצבעות ועסק גם במלאכות אחרות, לטוש יהלומים וכו'. אל שורות האצ"ל לא קרב בתקופה הראשונה ולחברו הטוב גילה בתקופה יותר מאוחרת, כי בשנים הראשונות כמעט לא ידע "אצ"ל" - מהו. ידועה רק העובדה שעוד בשנת 1941 לערך הוזמן להופיע לפני ועדת קבלה והתוצאה היתה שלילית. הוא לא הצטרף, אולם את לב אנשי המחתרת לקח ע"י התנהגותו המיוחדת במינה, רצופת יושר, בחברה בה הוא נמצא.
בימי 1943 לערך התרכזה ב"מכבי הצעיר" בפ"ת חבורת בחורים שהצטרפה למחתרת, בתגובה על כך החלה מצד צמרת המכבי שלשלת רדיפות חברים אף גורשו ממועדון התנועה. וכאן התערב אליעזר בצורה מענינת ויפה. הוא היה ראש קבוצת הסדרן. על אצ"ל לא ידע הרבה וגם לא אהד לו במיוחד, אך העוול, עוול של גרוש אדם ממועדון בפומבי פגע בחוש היושר שבו. והוא הביע את מחאתו בפומבי, ואחר חלופי דברים וקטטה הפך גם הוא ל"חשוד".
רודף צדק היה כל חייו ועמד תמיד לימין אלה שנרדפו ע"י חזקים מהם.
ב-7 לספטמבר 1944 צריך היה להופיע בפני "ועדת קבלה" לשם ברור, לאחר שכמה פעמים ענה תשובות שליליות. אך יומים לפני כן ב-5/9/44 נערך בפ"ת העוצר הידוע, אליעזר לא היה ברשימה, אך בחקירה השניה הכללית ע"י הקצין הבריטי וילקינס הוכנס לרשימת ה"חשודים" והועבר לסרונה, ובלטרון מתחילה פרשתו השניה של אליעזר קשאני. כאמור, דעה פוליטית לא נתגבשה בו, הוא גם לא הרבה להרהר ולהתעמק בבעיה, מלחמת המחתרת היתה אז בשלביה הראשונים וטרם סחפה אז בהמונים את כל הנוער. גם אליעזר לא היה אז ביניהם, אך בבואו למחנה ובהיותו בין הבחורים, ובנשמו יום יום את אוירת השנאה לאויב, העוצר, אוסר, כולא, מדכא ומנוון את העם בתפוצות ואת אויר האהבה למולדת וגאוה לאומית, הפך אליעזר אדם חדש. הוא אהב את הבחורים ונתאהב בהם. חלק אתם את פתו ומגדנותיו ושתה בצמא את דבריהם.
באריתריאה הוא נכנס רשמית לשורות "הארגון הצבאי הלאומי", משתייך לאחת היחידות, שומע הרצאות ומתמזג בחיי החברה. טוב לבו, יושרו, נכונותו לעזור - הנם הופעה מיוחדת במינה ורק אלה שהיו אתו שם בגולה - הם ידעו להעריך מי היה ומה היה אליעזר.
הוא משתחרר בפברואר 1945 יחד עם 16 גולים אחרים ומסתכן עם שלשה חברי ארגון אחרים בהעברת כתבי יד ארצה. עם בואו לארץ הוא מחפש קשר. הוא מוצא את הקשר. הוא מצטרף למשפחה הלוחמת, מתחיל כטירון והוא אז מעבר לגיל העשרים.
מפקדיו וחבריו למדו להעריך הערכה מלאה בחור פשוט וטהור זה. הם ראו לפניהם אדם, טוב לב ואציל, ישר ואוהב אדם, בז למות ותאב חיים. את פקודת מפקדיו קבל ללא הסוס. בשלימותו עם עצמו ובנכונותו לויתור על אושר פרטי היה סמל ודוגמא.
עבד במחסני הנשק של הארגון, ובשרות הידיעות נגד המשטרה. כמה חדשים לפני מותו הוא מתקבל לקורס מפקדים, אך אינו מסיים אותו, בי בינתים יצא לפעולה אשר הביאתהו אל גרדום.
הוא יצא עם שוט בידו, להלקות את האויב. הקלגסים הבריטיים החליטו להשפיל את לוחמי המחתרת