יוסף , וכן היה מראשי הלוחמים בפעולות-הגנה רבות להדיפת מתנפלים ושוסים, גנבים ושודדים, ומהדוברים בשם המושבה בפגישות בירור ושלום שהיו אח"כ עם ראשי הכפרים והשבטים, שבניהם ניגפו במלחמות.
בהנהגת עניני המושבה עמד על משמר המסורת והדבקות בקרקע המולדת. לבניו לא נתן להשתתף בשיעורי השפה הצרפתית בביה"ס של הבארון כי לדבריו משמש לימוד הצרפתית אמצעי למשיכת בני האכרים לעזיבת הארץ.
פרסם מאמרים מקצועיים בירחון "החקלאי" של ד"ר מ. זגורודסקי ומאמרים בעניני צבור כלליים וזכרונות על אישים ומאורעות בעתונות היומית והשבועית. רשם הרבה זכרונות השמורים אתו בכתב-יד.
הרב נפתלי יצחק הלוי רוהלד
נולד בבריסק-דליטא, בשנת תקפ"ד (1824), לאביו ר' ברוך משה , תלמיד-חכם ועשיר מופלג, מגזע הגאון ר' שבתי הכהן (בעל הש"ך).
בתקצ"ג עלה ר' ברוך משה עם כל בני-ביתו, הביא אתו כ-15 אלף דינרי זהב והרבה כלי כסף וזהב, והתישבו בצפת. בעת מרד הדרוזים בתקצ"ד פרצו המורדים העירה ביום ח' סיון ובזזו את בתי היהודים, שהוכרחו למלט את נפשם אל כפרי הסביבה. כשחזרו העירה מצא ר' ברוך משה את ביתו ריק מכל הונו, ואחרי ימים מועטים נפטר ומשפחתו נשארה בעוני ובחוסר-כל. ביום כ"ד טבת תקצ"ז, בעת רעידת האדמה בגליל, נהרס גם בית מגורי משפחת רוהלד, ובנה נפתלי יצחק, שהיה אז בן י"ג, נמצא לאחר שלשה ימים תחת גל אבני המפולת, ראשו פצוע, אצבעות רגלו הימנית קטועות, ידו השמאלית לחוצה תחת גל האבנים ובצד ידו הימנית היה כד מלא חלב, בו החיה את נפשו בשלשת ימי האפלה. כשפקחו את הגל והוציאוהו מקברו התמוטט גם הקיר האחרון של הבית ובנס ניצל הנער ממות בשעת הצלתו. אחרי אסון זה עברה המשפחה ירושלימה, יחד עם רבים משרידי המפולת, ונפתלי יצחק המשיך ללמוד בישיבה ונתפרסם לשבח בשקידתו ובהתנהגותו בחסידות ובפרישות.
בימים ההם החלה העדה האשכנזית בהשתדלות להשיג תעודה מראש הדת המושלמית, שלפיה גם האשכנזים קרויים יהודים, שלמושלמי מותר לאכול משחיטתם, ועל-ידי כך יאופשר לאשכנזים להחזיק שחיטה עצמאית, בלתי תלויה בעדה הספרדית. בכל העדה היה רק שוחט זקן אחד, ר' בעריל , והיה צורך להכין שוחט צעיר. לדרישת ראשי העדה למד ר' נפתלי יצחק את מלאכת השחיטה והבדיקה מפי ר' בעריל הנ"ל, ומשהוסמך פרש רבו מן המלאכה ולא אכל עוד משחיטת עצמו רק משחיטת תלמידו, שלפי דעתו עלה עליו בידיעות ובאומנות בדיקת הסכין.
משהשיגה העדה את הזכות לשחיטה עצמאית נתמנה ר' נפתלי יצחק לשו"ב של העדה, ועם גידול העדה ומינוי שוחטים נוספים היה הוא השוחט הראשי עד סוף ימיו. כן חינך ולימד שוחטים, ספרדים ואשכנזים, ששרתו אח"כ את הצבור בידיעה ובנאמנות. עסק גם בצרכי צבור. היה גבאי בית-הכנסת "סוכת שלום" שיסד רבי ישעיה ברדקי בחצרו, אך מכובד היה גם על היריבים, מצדדי בית-הכנסת שב"חורבה", וכן כיבדוהו גם התושבים הלא-יהודים שבירושלים. הרבה לעשות צדקה וחסד ולמרות מצבו החמרי הקשה ומשפחתו הגדולה שפרנסתה היתה עליו גידל גם יתום בביתו. יחד עם בנו ר' שמואל הצטרף לחברת מאה שערים וגם קנה מגרש בשכונה, אך הוכרח למכרו לצרכי נשואי בנו ר' ברוך בנדט .
מאשתו הראשונה, חיה בת ר' שמואל ממוהילב נולדו לו ר' שמואל (אביו של ר' שלמה , מזכיר הרבנות הראשית בתל-אביב), והניה שנישאה להרב ר' אברהם מייזליש מחברון. מאשתו השניה, גוטה בת הרב ר' נטע , מראשי העדה (בן הרב הגאון המקובל ר' מנחם מנדל משקלוב, תלמיד הגר"א, ממיסדי הישוב האשכנזי בארץ) נולד לו בנו ר' ברוך בנדט, מיסד דפוס "ציון" בירושלים.
כל ימיו חי בדחקות ושקד על התורה ומעשים טובים והיה מסביר פנים ומיטיב לכל פונה אליו.
נפטר בירושלים, י"א טבת תרס"ב.
מתתיהו מרדכי וייסמן
נולד בקמנץ-פודולסק, רוסיה, בשנת תרי"ט (1859) לאביו דוד , מצאצאי ר' אברהם דיין , שהיה רב וראשבית-דין בקהלת אודיסה במשך 40 שנה.
בשנת תרכ"ו, בשנתו השביעית, עלה ארצה עם דודו שמשון ודודתו טובה וייסמן (ועל שם-משפחתם נקרא גם הוא וייסמן), שהביאו עמם רכוש גדול בסך 180 אלף רובל.
נתחנך בירושלים בחדר ובישיבה ובחסידות חב"ד, כמנהג אבותיו, והוסמך לרבנות ולשחיטה.