Volume 1

Page 130

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

את ביתו, שאם יבוא איזה אדמו"ר, יכניסו ויארחו בהרחבה, דבר לא יחסר, כאילו בעל-הבית עצמו מקבל את פניו. מבירות רכבו לצפת ומכאן יצאו לבקר את בני ארצם, העובדים את האדמה כמו "צאראנים" (אכרים) בכפר הסמוך ראש פנה. כאן דבקה ניפיש הנערה הצעירה בחיי האכרים היהודים והחליטה להצטרף אליהם. היא נישאה לשלמה שניאור זלמן בן ר' צבי , ממיסדי ראש פנה, בנו של גביר-לשעבר ברומניה, מוסמך לרבנות, מצד אביו נצר מבית דוד ומצד אמו נצר מגזע בעל ה"תניא".

שבעה ימים חגג הגביר את חתונת בת זקוניו בצפת ולכל ערב היו עולים שמה אנשי ראש פנה לשמח חתן וכלה, ואח"כ חזר הוא ואשתו לרומניה וגיטלי ירדה לראש פנה, גנזה את בגדיה ותכשיטיה היקרים בארגז בעל שלשה מנעולים, לבשה שמלת-בד פשוטה והחלה לעבוד כנשי שאר האכרים. היא יסדה יחד עם זיסל פרידמן, מלכה רובינשטיין, איקי ברנשטיין וחמותה אסתר את האגודות "עזרת נשים" (לעזרה לנצרכים) ו"חברת לינה" (לטיפול בחולים), ויחד עם חמותה ניהלה את העבודה בהן ושקדה לעשות טוב וחסד. אך קשה היה לה מאד להסתגל לחיי-העמל ונוסף לכך מתו ארבעה ילדיה זה אחר וזה, ובכל זאת החזיקה מעמד ובכל ערב ראש חודש היתה עולה לבית-הקברות יחד עם איקי ברנשטיין, שגם לה היו שם ילדים, והיו מישרות את תלי הקברים ומוסיפות עליהם אבנים, למחסה ליקיריהן מפני תנים וצבועים.

הדבר נודע להוריה, ולפתע באו ביום קציר חטים, בעת שבעלה היה בעבודה בשדה רחוק מהמושבה, והזמינוה לקחת בגדים אחדים ואת ילדתה, בת 11 חודש, ולנסוע עמהם לנוח ימים אחדים בביתם בצפת. בדרך עקפו את העיר והוליכוה דרך עכו לבירות והעלוה על האניה, כדי להכריח את בעלה שיבוא אחריה לחיות עמה בנחת ברומניה. כשטלטלה הסערה את האניה בים השחור נדרה בלבה, שאם יסרב בעלה לבוא אחריה תשוב היא אליו. וכך היה. אז מכר אביה את כל אושר לו, רק את הבית להארחת האדמו"רים השאיר בידי הנאמן, ועלה עם אשתו להשתקע בצפת, הקים לחתנו בית-מסחר גדול והכריחו לעזוב את המחרשה ולהיות סוחר בצפת. חדשים אחדים טולטל בעלה בין האהבה לאשתו ובתו ובין האהבה לאדמה, ובסוף ברח לראש פנה וחזר אל המחרשה. אז באה אשתו אחריו עם הילדה, ואחריה באו גם הוריה והשתקעו בראש פנה.

היא המשיכה לעבוד ולעמול ולעשות טוב וחסד. לבסוף תקפה אותה מחלת סרטן והיא נפטרה בירושלים, כ"ה תשרי תרצ"ג.

הרב שלמה זלמן שך

נולד ביום הכפויים תר"ז (1846) בעיר גורז'ד (ליטא) לאביו ר' שרגא פייבוש והיה מצד אביו מצאצאי הש"ך (ר' שבתי כהן , מחבר הפירוש "שפתי כהן" על יורה דעה, חי במאה ה-17) ומצד אמו מגזע הגאון מווילנא.

נתפרסם עוד מילדותו כ"עילוי" ובבחרותו כבר הת חשבו גאוני ליטא בדבריו בשאלות תורה ועניני צבור ובהשפעתו נקטו בטון מתון במלחמתם נגד המשכילים. כבן 20 נשא לאשה את מרת טובה בת הגביר והלמדן ר מנחם מן בעיר חוויידן שבקרבת הגבול הפרוסי. סרב להתפרנס מהרבנות ועסק במסחר יערות ותבואות. הצליח במסחרו ונתחבב על האצילים ועל הבישוף שבעירו, ניצח אותם בויכוחי דת ואמונה והשפיע עליהם להתיחס בטוב ליהודים. הנסיעות לרגל מסחרו באחוזות וביערות הפריעוהו מלימוד תורה כחפצו,

ולכן חיסל את עסקיו אלה ופתח בית-מסחר סיטונאי לעורות ולצרכי סנדלרות ונתמנה, לנציג בתי-חרושת מעבר לגבול. אך את התעסקותו העיקרית ראה בלימוד תורה - והרצה לפעמים הרצאות-אורח בתלמוד ובספרותו בישיבת טלז. נתן עזרה לנצרכים ביד רחבה ונזהר מאד שלא לתבוע יהודי לערכאות אפילו כשהיה חייב לו סכומים גדולים.

כשפרצה מחלוקת בין הרבנים בעד ונגד חיבת ציון ושני הצדדים משכוהו להצטרף אליהם, סרב להשמיע את קולו ולהתערב בריב, אך למעשה פתר את השאלה לעצמו בחיסול עסקיו ובעליה לארץ-ישראל עם אשתו ובני-ביתו.

באלול תרס"ד הגיע לארץ והתישב בדירה קטנה ודלה (אחרי שדר בבית גדול ומהודר בחו"ל) בשכונת נוה שלום ביפו. השתתף ביסוד בית-חרושת לעיבוד עורות ואחרי שהפסיד בו סכום ניכר פרש מעסקים, חי על כספו ועסק רק בתורה. נענה להשתדלות הרב קוק זצ"ל והסכים לשמש דיין ברבנות של יפו, אך משכורת סרב לקבל. הודות לבקיאותו במסחר ולחריפות שכלו ידע במשפטי דין-תורה. למצוא את הדרך הישרה אף במשפטים מסובכים ביותר ולישב את הסכסוכים לשביעת רצון שני הצדדים. לא פעם היה עוזר בכספו לבעלי-דין עניים שיצאו חייבים בדין, שיוכלו לשלם מה שפסק-דינו הטיל עליהם, וכן היה משתדל להשפיע על הצד הזוכה שיתנהג ברחמים כלפי הצד החייב, במקרה שההוא היה עני מרוד. באותו זמן קרא תלמוד בישיבה שיסד הרב קוק ביפו,

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 130). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/130