שני הבנים למדו בחדר ובישיבה. בנימין נסע בבחרותו למזריץ', נשא אשה ממשפחה חב"דית ובשובו ירושלימה היה מחלוצי הישוב החב"די בעיר הקודש; ור' יוסף נשאר "פרושי" ונשא לאשה את פייגה לאה בת הרב יצחק גליקין , ממשפחה של ראשוני הישוב האשכנזי בירושלים.
ר' יוסף היה אדם פקח וזריז, ישר ונאמן, רוח החיים והשמחה בחבורה. ידע עברית וערבית צחה בסגנון יפה מאד, היה מכובד על גדולי הערבים ולא פעם רב עמהם את ריב עמו. תודות לקשריו הצליח לסייע להרחבת שטח הישוב העברי בירושלים העתיקה והחדשה. בעזרתו נקנו חצרות של הקדשות בעיר העתיקה ומגרשים שונים מחוץ לחומה, ביניהם המגרש של בית-החולים רוטשילד (הדסה) שברחוב הנביאים. כן עסק בצרכי צבור לטובת מוסדות ובנינים בלי לקבל שכר.
הצטיין בזמרה ובתפלה חמה ומלהיבה כשליחצבור. 15 שנה התפלל בתפקיד זה, ובלי קבלת תשלום, בבית-המדרש "אור החיים" ואח"כ בבית-המדרש "סוכת שלום" שבחצר רבי ישעיהו ברדקי . היה מבאי ביתם של ראשי הרבנים האשכנזים והספרדים ר' מאיר אוירבאך , ר' אברהם אשכנזי , ר' שמואל סלנט ור' מ. פאניג'ל .
בשנת תרמ"ד עמד הרב שמואל סלנט על הצורך להכין בירושלים מקום, שבו יוכלו אורחים ועולים חדשים לקבל אוכל בשכר, בלי להזדקק לחסדי מכניסי אורחים לשם מצוה - מין דבר שבימינו קוראים לו "מסעדה". להצעת הרב נטל עליו ר' יוסף מוהליבראמדורר את השרות הזה, ופתח בחצר ה"חזקה" שלו אשר ליד חצר "אור החיים" בית אוכל כזה. את העסק ניהל על בסיס מסחרי, בלי כל תמיכה ממוסדות או מנדיבים, אך הסתפק ברווח פעוט וכך היה יכול להאכיל רעבים בזול וביתו היה הומה במשך שש שעות ביום מרוב סועדים: בני ישיבות, בעלי מלאכה וסוחרים שהחלו לכבוש מקום למסחר היהודי מחוץ לרחוב היהודים והיו זקוקים לאכול מחוץ לבתיהם, וגם אכרים ופועלים מהמושבות היו סרים לסעוד אצלו בבואם לירושלים, ובמשך הזמן התפתח העסק גם למלון. מהרווח הקטן של העסק השכיל להפריש חלק גם ללומדי-תורה עניים.
נפטר בירושלים, י"ז כסלו תרנ"ה.
בנימין בלומנפלד
נולד בפיאטרה ניאמץ (רומניה),כ"א תשרי תרכ"ד, לאביו אריה ליב . נתחנך חנוך מסורתי וכשגדל החל לעסוק במסחר. בהיותו בן 20 החליט לעלות ארצה יחד עם אחיו משה הגדול ממנו בשנתים. בספטמבר 1834 עלו בחוף יפו וחיפשו קרקע להתישבות. ביקרו במושבות יהודה וכשנודע להם, כי זכרון יעקב נבנית ע"י עולי רומניה נסעו לחיפה ומשם אל המושבה זכרון יעקב, שהיתה בראשית פיתוחה, ושם נתקבלו בסבר פנים יפות. בתחילה קיבלו הכשרה חקלאית מאת הגנן הצרפתי דיגור , שנשלח מטעם הבארון לניהול הנטיעה במושבה. אח"כ נתקבלו לעבודה אצל פקידות הבארון. היו זמן-מה שומרים בטנטורה ועבדו בהובלת חמרי העץ, שהובאו באניה מגאלאץ ונפרקו בחוף טנטורה, לצרכי הקמת צריפים לדירה בזכרון יעקב. אח"כ נתנה להם הפקידות נחלה וסידור-משק (לכל אחד 20 דונם אדמה, בית, פרה וצמד שוורים וכלי-עבודה) והתחילו לעבוד בתור אכרים ונשאו להם נשים. בנימין נשא את גיטל בת מאיר ליב הרשקו , ממיסדי המושבה (נפטרה בזכרון יעקב, י"ד אב תש"ד), ומשה נשא את נחמה, אחות צדוק חייקין , אך שנים מעטות אח"כ נפטר בזכרון יעקב, י"ד טבת תרנ"ד.
בנימיו בלומנפלד היה בין הראשונים לנטיעת ברמים ולהעסקת פועלים עברים בעבודה, ביניהם מגדולי ה"הסתדרות" כיום. כשפגעה הפילוקסרה בגפנים עבר לעבוד זמנית במשק פלחה במושבה הקטנה גבעת עדה (שנקראה אז בשם הערבי מראח). אח"כ חזר לזכרון יעקב, שקד על קימום משקו ופיתוחו והתמסר אף לפעולה צבורית. היה חבר בועד המושבה ובמשך 19 שנה אף חבר הועד של המושבה "מראח", ממיסדי אגודת גמילות חסדים, ממיסדי בנק הלואה וחסכון זכרון יעקב (ובמשך 6 שנים חבר הנהלתו), עזר בהקמת מפעל המים של המושבה, חבר לשכת בני ברית, חבר פעיל בחברת "כרמל מזרחי", גבאי ראשי בחברה קדישא במשך 19 שנה (ביזמתו הודפסה חוברת ט"ו של "אבני זכרון" בהוצאת פנחס גראייבסקי, המכילה את הכתבות שעל המצבות בבית-העלמין של זכרון יעקב). במלחמת העולם הראשונה היה הגזבר בטעם "ועד ההגירה" לעזרת המגורשים מיפו-תל-אביב והסביבה שנקלעו לזכרון יעקב ונשארו שם עד סוף המלחמה. כן קיבל על עצמו שליחויות מסוכנות להמציא כספים ומזון לאסירים הפוליטים היהודים שישבו כלואים בבתי--סוהר בדמשק, וביניהם האסירים מזכרון יעקב, חדרה וכו', שנאסרו בעת גילוי תנועת-המחתרת העברית "נילי". הוא המציא תחבולות מחוכמות איך להגניב פנימה כספים בתוך קומקום של תה ולקבל