של השייכים והאמידים בסביבה הקרובה והרחוקה עד דמשק, בה נתפרסם בסוסותיו הנהדרות. שמו יצא לתהלה בין הערבים בשל מעשי גבורתו ואומץ-רוחו ויריביו כיבדוהו ופחדו ממנו. ניהל את משקו ביסוד המעלה, ביתו היה פתוח לאורחים ולמבקשי עזרה ועצה.
כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה החרימו השלטונות את בהמות עבודתו בהיותו נתין האויב (נתין צרפת) ומסרו את נחלתו לעיבוד בידי אחרים מטעם המפקח על רכוש האויב, וכך הוכרח לסבול מחסור.
כאשר הישועה כבר היתה קרובה לו, בהתקרב צבא הכיבוש הבריטי אל הגליל, ועוד מעט ויחדל השלטון הטורקי והוא יחדל מהיות "נתין אויב" מקופח ונרדף, חלה ונפל למשכב, וימים אחדים לפני בוא צבא הכיבוש נפטר ביסוד המעלה, ז' תשרי תרע"ט.
נחום אורבוך
נולד בעיר פרוז'ני, פלך גרודנה, צפון-פולין, בשנת תר"ל (1870), לאביו ר' ברוך הלוי, שלפי מסורת המשפחה מוצאו מגזע רש"י ולמעלה על דוד המלך, קרובו של המגיד הנודע ר' יצחק אהרן רפאפורט מווילקומיר. למד בחדר ובישיבות. נלקח לצבא, שרת בואמושץ' שבפלך לובלין בימי הצארים אלכסנדר השלישי וניקולאי האחרון (השני) והגיע לדרגת סגןקצין. למעלה מזה לא יכול להגיע בגלל יהדותו. בתקופת שרותו בצבא בא בדברים עם הרב וראשי הקהלת בעיר ההיא וביזמתו והשתדלותו הוקם שם מטבח כשר לחיילים היהודים שבגדוד ההוא. אחרי גמר שרותו בצבא השתקע בעיר מולדתו פרוז'ני והתפרנס מיגיע כפו כמכונן ומתקן מכשירים מיכאניים, וכן התמסר לעסוק בצרכי צבור, והיה עוזרו ויד ימינו של רב העדה, ר' אליהו פיינשטיין. בקיץ תרס"ד עלה עם אשתו לא"י והתישבו בשכונת מאה שערים בירושלים. כאן ניסה לעסוק במלאכתו, עד כמה שנמצאה עבודה בירושלים בימים ההם, אך בעיקר התמסר למצוות ומעשים טובים ולעשית העבודה הקשה שבעסקנות צבורית. במשך הזמן הכירוהו תושבי מאה שערים והשכונות הסמוכות. כאדם מסור לעבודת הצבור לשם שמים והעמיסו עליו עוד ועוד עבודות ותפקידים, והוא לא השתמט מהחובה, אלא התאמץ למלאותה באמונה. ועלה בידו בתקופת מלחמת-העולם הראשונה להשפיע על התושבים האמידים ולקבל מהם מזון לחלקו לעניים בקביעות, וכן הצליח להפעיל אנשים נכבדים ובעלי השפעה לעשות פה ושם לטובת אחים נתונים בצרה.
אחרי המלחמה נתמנה בהסכמת התושבים למוכתר של שכונת מאה שערים ועוד 11 שכונות שבקרבתה. נבחר כציר לאספת הנבחרים הראשונה, אך מאז לא התערב עוד בפוליטיקה הגבוהה אלא התמסר לעסקנות בחוגו המצומצם, בו יכול לפעול ביתר הצלחה. השתתף ביסוד חברת "תפארת בחורים" מיסודו של הרב ר' אברהם אלישוב מהומל לשם חיזוק לימוד תורה של נוער עובד חרדי ונבחר לגבאי ראשי בה. כן הוא משרת את הצבור כעסקן וגובה של שכונת מאה שערים, עסקן של בית-הכנסת "ישועות יעקב", מארגן הרצאות תורניות במאה שערים. עושה תעמולה בעל פה ובכתב למען חברה ללימוד זוהר וחברה לאמירת תהלים ומשדל יהודים בכל עת צרה להתאסף בבית הכנסת לאמירת תהלים. מיסד ועסקן בחברת "אהבת רעים" לגמילות חסדים ועזרה הדדית של חברי האגודות לזוהר ולתהלים, גבאי בהכנסת-אורחים מאה שערים ומיסד בית-הכנסת "בית הלוי". את זכרונותיו ופעולותיו לעזרת רבים במלחמת-העולם הראשונה פרסם בספר "אשיחה בנפלאותיך" ולשם תעמולה לפעולות החסד פרסם ספר בשם "אהבת רעים", וכן פרסם מאמרים וקריאות לצבור לחיזוק פעולותיו הנ"ל להפצת תורה לנוער העובד ולאמירת תהלים בצבור בעתות צרה.
הרב נתן מיליקובסקי-נתניהו
בן צבי, נולד כ"ו אב תרל"ט בקריוו (ליטא). אביו התיחש על משפחת הגאון מוילנה. הוא היה חוכר אחוזה ליד אותו הכפר, וכך עברו עליו ימי ילדותו במחיצתם של אכרים עובדי אדמה.
כשמלאו לו עשר שנים, נשלח הילד, שהפליא מאד בידיעותיו את מלמדיו, לישיבת וולוז'ין, ושהה שם שמונה שנים: תמימות עד שקיבל "סמיכות" לרבנות.
עוד בוולוז'ין ניסה מזמן לזמן את כחו בהרצאות ונאומים, ובמשך שנתים בילה במחיצתו של המטיף הציוני הידוע יבזרוב שהכיר בו כשרון דבור בלתי מצוי והשתדל לעורר בו את השאיפה להופיע בפומבי.
שמעו הגיע אל הד"ר יחיאל צ'לינוב, והלה הזמין אותו למסע תעמולה בסיביריה. אם כי היה בן עשרים קיבל את ההצעה ועבר במסע תעמולה גדול בכל רחבי סיביריה בהצלחה.
בשנים 1902 - 1905, שנות הסער והמהפכה ברוסיה עמד במלחמה גלויה ואמיצה בתנועות הסו