Volunteers needed for an exciting new digitization project. Click here.

Volume 1

Page 191

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

ידיעות כלליות. כשבנה לו בית נהיה לסוחר, קומיסיונר לסחורות טכסטיל בלודז' אח"כ היה מהפקידים הראשיים בבית החרושת לעורות של ח. פרנקל בשבלי שבליטה, ולבסוף היה סגן מנהל בבית חרושת לנעלים "מרקורי" במוסקבה.

ציוני היה כל ימיו. בשנות מלחמת העולם הראשונה נתגלגל למוסקבה. הודות לפעולותיו נבחר לחבר הועד העירוני של הציונים הכלליים במוסקבה, באפריל 1920 נאסר עם חברי הועידה הציונית שהתקיימה במוסקבה. אח"כ כשנתגלגל לארכנגלסק היה גם היו"ר בועד העירוני שם.

עפ סיום המלחמה והשתלטות הבולשביקים ברוסיה, חזר למולדתו לליטה, ושם נכנס שוב לעבודה ציונית אקטיבית, וניהל בהצלחה את הפעולה של "קרן הזהב", אח"ב פעל לטובת "קרן היסוד". כשהתחילה העליה לארץ ישראל נכנס בתורת חבר לעבוד במשרד הא"י בקובנה. עם הקבוצה הראשונה של העולים מליטא, יצא לארץ ישראל, וקבל את הסרטיפיקט מספר 1, בא לארץ ישראל עם משפחתו בשנת 1922 והתישב בעקרון.

בעקרון נהיה פעיל במובן הצבורי: יסד את הבנק הקואופירטיבי "הלואה וחסכון" וגם נתמנה למנהלו, נבחר למנהל הקואופירטיב של יצרני החלב "מזכרת בתיה", נבחר למועצת הבנק המרכזי למוסדות שתופיים בארץ ישראל בתור חבר, נכנס לועדת הבקורת ב"החקלאות" - אגודה הדדית לאחריות המקנה בערבון מוגבל.

שרה הינדה המאירי (אוסטרובסקי)

נולדה בכפר סומל שליד יפו (כיום בתוך שטח העיר תל-אביב), בשבת פרשת שקלים תרמ"ח (1888), כשאביה, הרב נחמן גדליהו ברודר, גר שם עם משפחתו, כמורה ומחנך לילדי שרה איטה פלמן ממזריטש, "אם הפרדסנות העברית", (שאחרי מות בעלה נשארה במשך כמה שנים עם כל משפחתה לגור בביתם שבפרדס אשר בכפר הערבי הרחוק מהישוב ומהעיר). בעודה קטנה חזרו הוריה לירושלים. שם למדה מפי מורים פרטיים עברית, תנ"ך, חשבון וכו'. בת חמש-עשרה נתארסה ובת שש-עשרה נישאה להרב משה המאירי (אוסטרובסקי). בשנת תרע"ב, כשנתמנה בעלה לרב במושבה עקרון, יצאה עמו שמה, עזרה בהשפעה על נשי המקום בעניני מעשי חסד, חנוך הילדים ברוח התורה ושמירת הכשרות. בשנות מלחמת-העולם הראשונה, כשהיו עוברים דרך עקרון יהודים לקוחים לשרות עבודה בצבא אל אזור החזית שבדרום, ארגנה את אכסונם והזנתם. בשנה האחרונה למלחמה, כשגבר הרעב בערי הארץ, ארגנה בעקרון ובמושבות הסמוכות איסוף תבואה וקמח למשלוח לעזרת לומדי תורה בירושלים, וכן ארגנה את הזנת הבחורים שבאו מירושלים ללמוד בישיבה שהחזיק בעלה בעקרון.

אחרי כיבוש החלק הדרומי של הארץ בידי הצבא הבריטי, כשהחלה הפעילות הצבורית והארגונית בישוב, ובעלה, כעסקן ב"מזרחי", השתתף בארגון הסתדרותו מחדש - קמה היא לארגן את הנשים במסגרת "המזרחי", ובאסיפת שכינסה בעקרון ביום א' אב תרע"ח יסדה את הסניף הראשון של נשי מזרחי בארץ. ארגון זה נתאשר על-ידי הועידה הארצית של המזרחי באלול תרע"ה ביפו וצוין כדוגמה להקמת סניפים כאלה בשאר המקומות בארץ.

כשחזרה עם בעלה לירושלים פעלה יחד עם מרת לאה זליגר למען הרחבת הסתדרות נשי מזרחי בירושלים, שעסקה בעזרה לחולים עניים ובהשאלת כלי-ריפוי, ואחר-כך בארגון משלוח חבילות מזון ליהודים נגועי הרעב באוקראינה, וכן באיסוף תכשיטים ל"קרן הגאולה", שסללה את הדרך ל"קרן היסוד", ואח"כ יסדו בתי-מלאכה לחלוצות בירושלים. בתרצ"ב פתחו בפעולה למען הבראת ילדי העוני בבתי-הספר של המזרחי וסידרו קייטנה לילדים בקרית משה, ואח"כ הרחיבו את הפעולה להזנת הילדים במשך כל השנה בבתי-הספר, בעזרת קרן המסעדות של "הדסה", - בתחילה בבית-הספר לבנות "רוחמה" ואחרי שנתים גם בת"ת מזרחי ובבית-הספר לבנות באהל משה.

מעת הרחבת הסתדרות נשי מזרחי והקמת מרכז ארצי בנשיאות הרבנית שרה הרצוג (אשת הרב הראשי לארץ-ישראל) היא פעילה גם במרכז הארצי.

משה אשולין

נולד ביפו ביום ז' טבת תרמ"א לאביו ר' יצחק אשולין השו"ב של קהלת יפו, ולאמו חיה בת ר' לוי הכהן, מראשוני העולים ממרוקו.

בילדותו נתחנך בתלמוד-תורה של אבי-אמו, ר' לוי הכהן ז"ל (בעל תלמוד-תורה. הראשון ביפו), המשיך בתלמוד-תורה של ר' אליהו שמול ז"ל ושל ר' יוסף שמחון ז"ל - כל אלה מאבות הישוב של עולי מארוקו ביפו. לשם "טוב תורה עם דרך ארץ" הכניסו אביו

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 191). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/191