הפקידות תחנת נסיונות על שטח בן 150 דונם לגידול צמחים שונים ולגידול בהמות.
כשעברו המושבות ב-1905 לרשות יק"א והיא פיטרה פקידים רבים ונתנה להם פיצויים בסך 5000 פראנק לכל אחד, סירב לקבל פיצויים בכסף ולכן הציעה לו הפקידות לפיצוי נחלה ומשק במתולה.
הנחלה בת 250 דונם היתה מפוצלת ב-26 מקומות, ולכן לא הסכים לקבלה כך ודרש מהפקידות לעשות חלוקה חדשה באופן שלכל אחד תהיה נחלה מרוכזת יותר. המנהל מר חיים מרגלית-קאלוואריסקי הכיר בצדקת דרישתו, אך היו קשיים מצד האכרים בקביעת המקומות ולבסוף התקשרו חמשה אכרים (הוא, זוסיא חיותמן, פיבוש גולדברג, מאיר לישנסקי, פפר ) לעיבוד משותף של חלקותיהם יחד, ובדרך זו התגברו על הליקויים שבפיצול הקרקע מבלי לשנות את הבעלות. בגלל מחלות וצרות אחרות נתפרדה אחר כך השותפות, והחברים פנו איש לעברו.
כשנמסרה האדמה ב-1918 לקבוצת "השומר" בכפר גלעדי הסכים למסור את חלקו, כי בנו מרדכי יגאל ובנותיו היו חברי "השומר" וגם הוא התנחל עמהם ונשאר עובד בגננות במשק הקבוצה, וכיום הוא ה"סבא" של הקבוצה.
בסוף 1918, כשהצבא הבריטי הגיע בדרך נצחונו אל הגליל העליון, שימש מורה דרך לצבא בסביבה ההיא, שידע את כל שביליה.
ד"ר יוסף פומרוק
נולד בראדום (פולין), י"א אלול תרנ"ד (12.9.1894), לאביו צבי זאב, שהיה סוחר (סבתו היתה ממשפחת הסופר העברי י. ל. קצנלסון הידוע בשמו הספרותי "בוקי בן יגלי", מחבר "שירת הזמיר"). למד ב"חדר" והמשיך ללמוד בגימנסיה והשתלם בשפה העברית ובתרבותה. אח"כ למד במחלקה לרפואה של אוניברסיטת וארשה, השתלם בריפוי שינים וקיבל את התואר דוקטור לרפואה. בשנות לימודיו היה חבר פעיל באגודות-סטודנטים ציוניות והשתתף בעבודה הציונית.
במלחמת-העולם הראשונה שרת כרופא צבאי בפולין ואחרי המלחמה החל לעסוק בריפוי-שינים בווארשה.
ב-1921 עלה ארצה, התישב בתל-אביב והמשיך במקצועו. נשא לאשה את מרת שמחה בת אברהם חיים שלוש . התמסר לעסקנות צבורית לפיתוח העיר ובענינים מקצועיים וכלליים. השתתף ביסוד הועד של מרכז מסחרי ועמד בראשו ופעל למען הרחבת השכונה ופיתוחה. השתתף בארגון ההסתדרות של רופאיהשינים בתל-אביב ונבחר ליושב-ראשה, פרסם מאמרים בשאלות המקצוע, ערך קובץ בשם "מדע רפוי השינים" והשתתף כציר בקונגרסים בינלאומיים לרופאי-שינים. השתתף ביסוד התאחדות בעלי-הבתים בת"א והיה מראשי עסקניה וכן השתתף ביסוד ההתאחדות הארצית של בעלי-הבתים. נבחר מטעם רשימת בעליהבתים למועצת עירית תל-אביב והיה חבר בה בשנות 1928-32 ומשנת 1935 עד יום מותו. היה חבר בכמה ועדות עירוניות ויו"ר ועדת הרשיונות וועדת ההערכה למסים עירוניים. בתפקידו כחבר המועצה העירונית ראה את עצמו כנציג כלל הצבור והרבה לפעול לטובת דלת העם בשרותי המנגנון העירוני, הקדיש הרבה מזמנו וממרצו לעניני הכלל ודאג במיוחד לעזרה לנצרכים ולנכים ופעל רבות לטובת ביתהחולים לחולי-רוח בבני-ברק.
נפטר בתל-אביב ב-27 באפריל 1942. אחרי מותו נפתחה על שמו מרפאה סוציאלית לריפוי שינים לעניים והיא נמצאת בביתו אשר ברחוב אחד העם מספר 56.
צאצאיו: אנינה וצבי.
צבי בנדל
נולד בעיר באקאו, רומניה, י"ב אייר תר"ד (1844), לאביו אברהם ליב (מצאצאי דוד המלך לפי מסורת המשפחה). למד בחדר ובבית המדרש. נשא לאשה את אסתר לבית אורן-רובינשטיין מהעיר זוניץ שברוסיה, מצאצאי ר' שניאור זלמן מלאדי בעל ה"תניא", ניהל אחוזות וחי באמידות.
כשקמה ברומניה התנועה לעלות לארץ-ישראל ולעבוד את אדמתה, הצטרף ר' צבי לרשימת העולים, אך אשתו סירבה לעזוב את חיי הרווחה. אחיה ר' חיים מיאסי עזר לבעלה לשדל אותה להסכמה ומסר לה זוג רימוני-כסף לעיטור ספר-תורה, ירושה מדור לדור מאת ר' שניאור זלמן, שתקחם עמה לארץ ישראל, ואף שלח עמה את בנו יחידו פישל ואת ארוסתו מלכה , שהיא תערוך את חתונתם שם בארץ הקודש, וסוף-סוף הסכימה ובחודש אב תרמ"ב הגיעו ארצה והשתתפו ביסוד המושבה ראש-פנה.
החיים בהתחלה היו קשים מאד. כשנתרבו המתלוננים והמתחרטים, שצעקו "נתנה ראש ונשובה - -", התאסף כל הקהל בבית-הכנסת, הוציאו מארון הקודש את ספר-התורה היחיד שהביאו מהגולה ור' צבי קישט אותו ברימונים היקרים והקדושים של הצדיק ר' שניאור זלמן וקרא: - יעבור נא כל