בעודו נער עבד כפועל שכיר אצל פקידות הבארון. אח"כ התמסר לפיתוח נחלת המשפחה, עסק בפלחה, גידול ירקות ומספוא לבהמות, נטע כרמי שקדים וענבים, עצי פרי (תפוחים ואגסים) ופרדס. נתנסה בכל התלאות שעברו על בוני המושבה. השתתף פעמים רבות בהדיפת מתנפלים ושוסים וברדיפה אחרי גנבים ושודדים. באחת ההתנפלויות של ערבים אף נפגע קשה במהלומת אלה בראשו. התנדב פעמים רבות לערוך בקורת על השומרים אחרי חצות הלילה.
התנגד בתוקף להכנסת מותרות וגנדרנות עירונית לחיי הכפר, נתן באורח-חייו דוגמה מחייבת לחיזוק דרישותיו לשקידה בעבודה עצמית של האכר ובניו, לאספקה עצמית מתוצרת המשק ולחסכון. כן נלחם בתוקף למען כבוד המושבה נגד מזלזלים ומשטינים ונגד בזבוזים במשק הצבורי. בעמדתו התקיפה רכש לו אף מתנגדים. במלחמת "הצעירים והזקנים" בפתח תקוה היה מראשי חזית הצעירים.
במשך שנים רבות היה חבר המועצה והועד של המושבה וחבר בועד הכורמים. במלחמת-העולם הראשונה, כאשר רבים מחברי הועדים השונים התפטרו מאימת הרדיפות מצד הקומנדנט העריץ הסן בק, נשאר עם שני חבריו המנוחים חפץ ורוזוב בראש הנהלת עניני הצבור ובכל ערב היו מתכנסים במקום אחר. בשנים האחרונות הוא חבר המועצה הכפרית, יו"ר "בית האכר" וחבר הנהלת קופת מלוה חקלאית - המוסדות שהיה מראשוני יוזמיהם.
שלמה יפה
בן אברהם, אחי בצלאל ולייב יפה. - נולד בי"ד סיון תרנ"ד (1894) בעיר גרודנה, מצאצאי ר' מרדכי יפה בעל "הלבוש" ונינו של ר' מרדכי גימפל יפה מרוז'ינוי.
את חנוכו בילדותו קיבל ב"חדר", אח"כ למד בגימנסיה. אחרי שסיים בה את למודיו יצא לחוץ לארץ, כדי להשתלם, ונתקבל באוניברסיטה הצרפתית בנאנסי. שם למד במחלקה החקלאית, אך לא סיים אותה, ועבר ללמוד באקדמיה לחקלאות במוסקבה, ושם קיבל את התואר אינג'ינר-אגרונום. אחרי כן התמסר למסחר, ונהיה לבא-כוחו של י. ל. גולדברג ומנהל עסקיו במזרח הרחוק (סיבירסין-ויפן).
ציוני היה כל הימים. בהיותו בולדיבוסטוק לרגלי עסקיו נבחר לועד העירוני הציוני והיה אחד מעורכי השבועון הציוני ברוסית בשם: "סיביר-פלשתינה". לארץ-ישראל בא בפעם הראשונה בשנת 1912, אך חזר לגולה כעבור חדשים מספר. להשתקע בארץ בא בשנת 1923, ויחד עם א. יבזרוב ואידלסון יסד את חברת "מסחר ותעשיה". אח"כ היה ממיסדי התערוכה "ויריד המזרח", ממיסדי המוזיאון הראשון לתוצרת הארץ, ממיסדי התנועה למען תוצרת הארץ, ממו"לי העתון הדו-שבועי "מסחר ותעשיה", מעורכי "כל ארץ-ישראל", וממארגני תערוכות א"י בחוץ לארץ (אמריקה, צרפת, וינה, ורשה, איזמיר ועוד).
מלבד המוסדות הכלכליים הנ"ל עומד גם בראש החברה "תור" - חברה לפיתוח התיירות בע"מ. מכהן כיו"ר בית דין לעניני מסחר שעל יד עירית תל-אביב, ממונה לחבר בבית הדין לעניני העבודה שעל יד מחלקת העבודה הממשלתית, וגם משמש חבר בית הדין העליון של התאחדות בעלי תעשית היהלומים.
פעיל כמו כן גם בחברת "שוחרי האוניברסיטה" ונתמנה למזכיר הכבוד, חבר בועדים העירוניים של קרן הקיימת וקרן היסוד, וגזבר הכבוד של אגודת חובבי גן החיות, שהיה גם אחד ממיסדיו.
אריה ליב גורדון
בן שלמה. - נולד בשנת תר"ה (1845) בעיר קלם שבליטא להורים אמידים. את אביו לא הכיר, כי מת עליו בעודנו ילד. חנוך הבנים הוטל על האם הצעירה שהתפרנסה אחרי מות בעלה מהוראת הכתיבה והקריאה לבנות.
למד ב"חדר" ואח"כ בישיבת רוז'ינוי יחד עם הד"ר א. מזיא וי. מ. פינס. בן עשרים ואחת קבל מידי הרב ר' יצחק ,אלחנן ספקטור מקובנה את "הסמיכות" לרבנות. שמו התפרסם באותו פרק הזמן כלמדן מופלג, סופר-מליץ ומדקדק. באותם הימים כתב וחבר כמה ספרים, ביניהם פירוש בדרך הפשט על התורה ועל ה"סידור".
במשך שנים אחדות כיהן בהוראה באחת ה"ישיבות". בשנים הללו חיבר ספרי דקדוק מפורסמים כגון: ספר "מסלול ודרך לדקדוק השפה העברית" ו"משפטי הלשון העברית". היה יכול להיות אחד מגדולי חכמי הדור, אך לא הסתפק בכתר תורה, ובחדרי