ליב מכנס , נתנה לזוג חלק מהנחלה והשאירה אצלם את שני בניה הקטנים, והיא עם שתי בנותיה יצאה אל בעלה לאמריקה.
אחרי שבע שנות עבודה מפרכת חזרו ארצה והוא אמר לחזור לחיי אכר במושבה, אך בגלל מחלת אשתו הוכרח להתישב בירושלים, כאן הפסיד כסף רב בעסקי בתים, אשתו מתה, ולאחר זמן נשא את רחל בת משה צבי לוינזון, גם הוא מהראשונים במיסדי פתח-תקוה, וכשאמר לצאת ולהתישב על נחלתו נודע לו, כי אדמתו נמכרה לאיש אחר ואין אפשרות לגלות את האשם בכך ואין ממי לתבוע תיקון המעוות ותשלום הנזק.
יצא שוב לאמריקה כדי לעבוד ולחסוך כסף להוצאות משפטים להשיב לו את נחלתו, אך הפעם לא הצליח עוד בעסקיו, ותקותו לחזור ארצה לא נתמלאה.
הוא נפטר בשיקאגו, ט' ניסן תרפ"ה.
דוד חיון
נולד בדמשק, כ"ב ניסן תרמ"א (22.4.1881), לאביו שלמה . למד בתלמוד תורה ובביה"ס של חברת כי"ח. הצטיין בלימודיו ונשלח ללמוד בבית המדרש למורים של החברה בפאריס, ובשומע חפשי למד שם גם פדגוגיה בדרגה גבוהה באוניברסיטה סורבון, וכן למד עברית ומדעי היהדות בדרגה גבוהה בבית-המדרש לרבנים שם. קיבל דיפלומה אוניברסיטאית להוראה מטעם הממשלה הצרפתית ודיפלומה להוראת השפה העברית מטעם ביהמ"ד לרבנים הפאריסאי. אחרי גמרו את לימודיו שימש מורה בביה"ס של חברת כי"ח בטוניס בשנות 1903-04.
נתמנה למורה-מנהל בבית-הספר של חברת יק"א (בתמיכתו של הבארון בנימין רוטשילד ) בפתח-תקוה. ובתשרי תרס"ה (אוקטובר 1904) עלה ארצה והחל בעבודתו, ומאז הוא מנהל את בית-הספר הזה לבנים ולבנות, שגדל במשך הזמן והוכנס לרשת החינוך הכללית של ההנהלה הציונית האח"כ של הועד הלאומי ושל עירית פתח-תקוה, וכיום יש לו סניפים בעין גנים ובקרית מטלון והוא מונה כיום כאלף תלמיד ותלמידה. עם היותו חניך התרבות הצרפתית הסתגל במ הרה לרוח הלאומיות העברית ולהוראה בעברית עוד בתקופת-בראשית, כשביה"ס העברי היה מחוסר ספרילימוד ומונחים במקצועות. העניק לחבריו המורים מידיעותיו הרבות בפדגוגיה ותרם להנחת היסודית לחינוך עממי כללי בארץ.
בתרע"ב נשא לאשה את רבקה בת העסקן הידוע אברהם מויאל מיפו, שסייע לגאולת הקרקעות של ראשון לציון, עקרון, גדרה ועוד (נפטרה בפתחתקוה, ד' אלול תש"ד).
היה פעיל בעניני צבור כחבר המועצה המקומית של פתח-תקוה ונציג המורים והפקידים בה. בשנות ת"ש-תש"א היה נציג הספרדים והציונים הכלליים במועצת העיריה, וכיום חבר ועדת החינוך של עירית פתח-תקוה ונשיא הכבוד של העדה הספרדית בעיר.
בניו: יגאל , מהנדס במחלקה הטכנית של עירית תל-אביב; אברהם , פקיד במשרדי מושל מחוז הדרום; שלמה, מורה בבית-הספר העממי (פיק"א) בהנהלת אביו בפתח-תקוה.
דאוד (דוד) אבו-יוסף
נולד בכפר-אהלים במחוז בגדאד, בשנת תקצ"ז (1837), בשבט בידואי יהודי משרידי צאצאיהם של היהודים תושבי בבל בתקופת התלמוד, שחיו יחד עם בידואים מושלמים בנאות מדבר ועסקו בגידול מקנה ותמרים ותבואות. גדל במחנה בית-אביו והתחנך לאורח-החיים של שוכני-מדבר ולנאמנות ליהדות ולתקוות עם ישראל לגאולה ולשיבת ציון, וגם לקרוא ולכתוב לימדוהו מילדותו.
פעם בא אליהם חוקר אנגלי בהמלצה מאת הוואלי המושל בבגדאד ולקח אותו לתוך שיירה של בידואים בני-חיל, שיצא בראשה למדבר ערב לחפש את השבט "יהוד אל-חיבר", אותו שבט יהודי מופלא של בידואים, שבעולם התהלכו שמועות רבות על קיומו ושימש גרעין לאגדות על "עשרת השבטים" החיים במדבר בעצמאות. כחמשה חדשים שוטטו במדבר עד שמצאו שבט בידואי, הנקרא בפי שכניו בשם "יהוד אלחיבר", אך אנשי השבט לא הודו שהם יהודים, ובני השיירה חזרו איש למקומו.
פעם נגנבה סוסתו האצילה, ובלכתו בעקבותיה הגיע עד דמשק ושם מצא אותה והוציאה מידי הגנב. בהיותו בדמשק אמר לבקר את ירושלים עיר הקודש. בדרך נדודיו הגיע לכפר פג'ה בשרון וכאן שמע מפי השייך, שלן בביתו. כי בקרבת מקום, על אדמת "מלבס", הוקם זה עתה ישוב של יהודים שבאו מארצות רחוקות. ברכבו שמה ראה בני-אדם לבושים