Volume 1

Page 307

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

למען הציונות וארץ-ישראל וסייע לבני הארץ ולעולים שנזדמנו בדרכם לעיר ההיא.

נפטר בקאהיר, כ"ט חשון תש"ו (3.11.45). הניח אחריו ארבעה בנים: משה, אבנר, אריח ודוד, ובת אחת, לאה , שנישאה לד"ר נחום קורקידי מירושלים.

חיים משה סלור

נולד בייליסאבטגראד, רוסיה, בשנת תרי"ט (1859), לאביו ר' ביינוש.

בן שנתים עלה ארצה עם הוריו בתרכ"א והתישבו בירושלים. האב עסק במלאכתו (היה צורף ונקרא על שום כך ר' ביינוש צורף ) ומחצית היום עסק בתורה והיה בין הראשונים שיצאו לדור מחוץ לחומה בשכונת נחלת שבעה.

למד ב"חדר" ובישיבת "עץ חיים". בן 16 השיאו אביו אשת ואח"כ לימדו במשך שנתים מלאכת צורף וגלף.

כשנוסדה פתח-תקוה בתרל"ח רכש ר' ביינוש נחלה בשטח שליד הירקון ושלח את בנו עם אשתו לעבוד בנחלה. חיים משה ראה את פגעי הקדחת של היושבים בקרבת הירקון, ולכן בחר להתישב על הרמות בשטח המרוחק מהנהר, ואביו יצא למנסורה שבמצרים ועבד שם כצורף, עד פטירתו בתרמ''ח, כדי להשתכר כסף לעיבוד הנחלה ופיתוחה.

כשהובא מהנדס גרמני עם עוזריו הגרמנים למדוד את אדמת פתח-תקוה ולחלקה הלך ח. מ. סלור הצעיר בעקבות המודדים, הסתכל בעבודתם, למד במהרה את המדידה ונתקבל לעבודה בעוזרו של המהנדס. עבודתו הראשונה היתה מדידת האדמה שנקנתה מאת טאיאן וחלוקתה לעשרה גושים, שכל אחד נקרא על שם אחד משבטי ישראל, וכל גוש נתחלק לעשר חלקות.

כשנעזבה פתח תקוה בגלל הקדחת יצא למנסורה ועזר לאביו במלאכתו כצורף, ואחר זמן קצר חזר ארצה ועבד בשנתיים במלאכה זו בירושלים. וכשנתחדש הישוב בפתח תקוה ו"הביאליסטוקאים" עלו ארצה להתנחל על החלקות שקנו, עבר ליפו ולהזמנתם מדד את הקרקעות מחדש בהדרכתו של המהנדס מרדכי לובמן מראשון

לציון, שעזר לו להשתלם במקצוע המדידה. אח''כ נתמנה למודד רשמי מטעם הפקידות של הבארון בנימין רוט שילד . הוא מדד את אדמת חדרה (גם שם בהשגחת מהנדס.גרמני, שלמראה עבודתו הוכרח להודות, שיהודי חובב זה מיטיב ממנו, המהנדס המומחה, לעשות את המדידות. והמפות). כן מדד את קרקעות יהודיה, רחובות, עקרון, גדרה, נס ציונה, באר טוביה, כפר סבא, עין גנים, הרטוב,. עין חי, והרבה נקודות ישוב בגליל העליון והתחתון, וגם הערבים היו מזמינים אותו למדוד את קרקעותיהם, ערך את ספר האחוזה והמפות של פתח תקוה, ובמלחמתהעולם הראשונה, כשהיתה סכנה מפני גזירות השלטון הטורקי להחזיק כל דבר שיש בו זכר או סימן להנהגה. עצמית יהודית, הוכרח לקבור באדמה את ספר-האחוזה. של המושבה, אך את ספר המשכנתאות לא הוציא,מתחת. ידו ונשאו אתו לכל מקום שהלך.

השתתף בכל הקרבות להגנה על המושבה מפני שוסים ומתנפלים.

בשנת תרפ"ג העלה את עצמות אביו ממצרים (הגופה נשארה שלמה במשך 35 שנה בקברה במצרים) לקבורה, בפתח-תקוה. מרוב חיבה למושבה, שבה עבד ויצר במיטב שנותיו, צוה לבניו, שגם את עצמותיו יביאו למנוחה בפתח תקוה, אף אם ישיגנו המות במקום אחר, אך לא היה צורך בכך. הוא הגיע לזקנה מופלגת במושבתו, בה זכה להוקרה כללית, ובשנותיו האחרונות אף לא יכול לנסוע למקומות אחרים, כי ניטל מאור עיניו. נפטר בפתח-תקוה, י''ג אדר א' תש"ו (14.2.46).

בן-ציון וואלפינזאהן

נולד בירושלים, בחצר ה"חזקה" של אביו בעיר העתיקה ליד בית-המדרש של כולל רייסין, בקרבת. הסראיה הישנה, בשנת תר"ד (1844), לאביו העסקן ר' זאב (שנקרא "וועלוויל באבעס") בן ר' אברהם הדיין משקלוב, מראשוני העולים בתנועת "חזון ציון" של תלמידי הגר''א, ולאמו באבע רבקה, שנשארה יחידה אחרי אבדן הוריה וכל משפחתה ברעש בצפת. בשנת תקצ"ז.

למד בתלמוד-תורה "עץ חיים" שאביו השתתף ביסודו ואח"כ בישיבת "עץ חיים". אך בעודו צעיר, בשנתו הי"ח, בראותו כי אמו עמוסה טרחה רבה בניהול העסקים ואביו בצרכי צבור, עזב את שלות. הלימודים ויצא לעבוד בניהול הטחנה של הוריו ובשעותיו הפנויות היה מוסיף לעסוק בתורה.

נשא לאשה את ברינא בת הרב יעקב תאומים, גבאי ישיבת "עץ חיים".

בעוד שאביו יצא עשר פעמים לנסיעות לארצות. קרובות ורחוקות בשליחות הכולל, וגם בהיותו בבית. התמסר לעסקנות צבורית, העדיף הוא את השלוה. שבתורה ובעבודה ואת הישיבה הקבועה בירושלים עיר הקודש. הנקודה הקיצונית מהעיר העתיקה שאליה הגיע היא שכונת מאד. שערים, שהיה אחד מראשוני מיסדיה ובביתו שבנה לו בה, נולדו רוב בנותיו.

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 307). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/307