כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה סירב להצטרף לנתיני רוסיה היוצאים מהארץ באניות האמריקאיות והיה מהראשונים שקיבל את הנתינות הטורקית ואף סירב להשתמט מהשרות בצבא ורק לאחר שנת שרות שוחרר בגלל חולשתו. כשפתח השלטון הטורקי ברדיפות מוגברות על הישוב אחרי גילוי המחתרת העברית "נילי", נאסר בכפר-סבא והוגלה לדמשק יחד עם אסירי פתח-תקוה.
במכתביו לבניו (בחתימת שמ''ש) מעת שרותו בצבא וגלותו חיזק את לבם לאמונה בעתיד שיבת ציון ובגאולה הקרובה לבוא.
בדמשק חלה והוכנס לבית-חולים צבאי. נפטר ונקבר בדמשק, ג' טבת תרע''ח.
צאצאיו: עוה"ד אהרן בן-שמש , עוה"ד שבתי יוסף (ז"ל), מיכאל (חבר הנהלת "הצינקוגרפיות המאוחדות" בתל-אביב), עמליה אשת המהנדס דוד פפר (כפר סבא), יצחק אייזיק, מרדכי (אדריכל במלבורן, אוסטרליד.) ושמעון .
בן-ציון שאטיל
נולד בפוניבז', ליטא, טבת תקצ"ו (1836), לאביו ר' שכנא שלום , מחותנו של ר' בנימין זאב הלוי ספיר, ממשפחת הרב ר' אליהו דוד רבינוביץ-תאומים (האדר"ת, חותנו של הרב א. י. קוק זצ"ל). למד בחדרים ובישיבות וקרא גם בספרות עברית חדשה.
אחרי נשואיו היה סוחר סיטונאי בפוניבז' ועסק גם בצרכי צבור. נמשך לחיבת ציון עוד מבחרותו, וכשהגיעה אליו השמועה בתר"ל בדבר יסוד בית-ספר חקלאי בארץ-ישראל (מקוה ישראל) פנה במכתב אל קרל נטר וביקש ממנו ידיעות ועצה, בהיות וגם הוא רוצה לעלות ארצה ולעבוד את אדמתה. אחרי כמה חדשים באה תשובת נטר, שלעת עתה אין אפשרות התנחלות בארץ הנחשלת והנאנקת תחת המשטר הטורקי הרקוב והכושל.
תשובה זו גרמה דחיה בהגשמת שאיפתו לציון, אך לא יכלה לעקרה לגמרי מלבו. וכשבא אברהםקופלמן בתרמ"ב בשליחות מיסדי פתח-תקוה למכור חלקות אדמה במושבתם ליהודי. הגולה בצפון-פולין ובליטא, קנה ממנו ר' בן-ציון ארבע חלקות ואף עזר לו ברכישת קונים ובארגון עולים בפוניבז', אך רוב הקונים היו מביאליסטוק וסביבתה, ולכן נקראה חבורת העולים-המתנחלים ההם בשם "קבוצת הביאליסטוקאים".
בחבורה זו עלה ר' בן-ציון ארצה עם משפחתו בתרמ"ג. השתכן תחילה ב"עיר המקלט" לנמלטים מן הקדחת, בכפר יהודיה , והיה הולך יום-יום שלש שעות לעבוד את אדמתו בפתח-תקוה. וכשעברו המתנחלים להקים את מושבם בפתח-תקוה עצמה עבר גם הוא עמהם ובנה את ביתו והמשיך לעבוד במשקו בשקידה ובחיבת הארץ. עסק בפלחה, בגידול ירקות, במטעי גפנים ושקדים ואח"כ נטע גם פרדס. עסק גם בצרכי צבור כחבר ועד המושבה וחבר ועד ספר האחוזה במשך שנים רבות. קבע עתים לתורה והשאיר אחריו בכתביד הערות ופירושים למקומות שונים בתלמוד.
דבק כל ימיו באדמתו ובמושבתו ולא עזבה אף ליום אחד, חוץ מהיציאה מאונס בעת שהצבא האנגלי גירש את תושבי פתח-תקוה בעקב שטנה אוילית (כח שודים בנטיה ובעזרה חשאית לצבא הטורקי, שהציק להם ושהתפללו להסתלקותו במהרה) בקיץ האחרון למלחמת-העולם הראשונה. ואף אז לא הלך העירה, כמו יתר המגורשים, אלא למקוה ישראל.
בתו מינה נישאה להעסקן המלומד אליהו ספיר , נכדו של החוקר והחכם ר' יעקב ספיר , בעל "אבן ספיר".
נפטר בפתח-תקוה, ב' שבט תרפ"ו.
נתן בריל
נולד ביאסי, רומניה, בשנת תרנ"א (15.3.1891), לאביו דב. קיבל חינוך מסורתי וגמר בית-ספר גבוה למסחר בצ'רנוביץ. אחרי שרותו בצבא הרומני נתמנה למנהל בחברת נפט בפלואשטי. היה פעיל בתנועה, הציונית מנעוריו בארגוני נוער ואח"כ באגודה ציונית למבוגרים.