Volume 1

Page 335

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

טרף לישוב האשכנזי שבחברון מיסודו של כולל חב"ד. בניסן תרכ"ב הוציא יחד עם חברו יואל משה סלומון בדפוס ליטוגרפי את החוברת "תורת ציון", קובץ לחידושי תורה ושאלות הלכה, שמוציאיה אמרו לעשותה לירחון קבוע.

בתרכ"ט היה אחד משבעת הראשונים שיסדו את השכונה נחלת שבעה, מחוץ לחומה. האדמה של השכונה נרשמה בספר-האחוזה הממשלתי על שם מרת אלטושה אשת ר' אריה ליב, שכילידת חברון היתה נתינה עותומנית ודיברה ערבית רהוטה, וכך לא יכלו השלטונות למנוע את העברת הקרקע ליהודים בטענה שהם נתינים זרים.

בתרל"ו השתתף בחברת "פתח תקוה", שאמרה לקנות אדמה ממשלתית ליד יריחו וליסד שם מושבה חקלאית לבני ירושלים, ואחרי שהקניה שם סוכלה יסדה החברה את המושבה פתח תקוה בנחלת בני דן (תרל"ח).

נפטר בירושלים, כ"ז אייר תרס"ט.

הרב מאיר שמואל קסטל הי"ד

נולד בחברון, בשנת תר"כ (1860), לאביו ר' אלי עזר ממשפחת קסטל , ממגורשי קסטיליה שבספרד, שעלתה ארצה לפני דורות רבים והתישבה בעזה וכשכבש נפוליון את עזה ב-1799 עבר חלק מהמשפחה לחברון. למד בתלמוד-תורה ובישיבות הספרדים שבעיר. בן 18 נתפרסם כבקי בש"ס ופוסקים ונשא לאשה את בתו של ר' כלב מירקאדו מאיר , מנכבדי הספרדים בירושלים, תלמיד-חכם וסוחר אמיד, ואחותו של הרב יעקב מאיר , שהיה אח"כ ראשון-לציון ורב ראשי לארץ-ישראל. המשיך ללמוד בשקידה ונודע כגדול בתורה ודרשן רב-השפעה.

בתרמ"ד יצא בשליחות העדה לארם-נהרים, פרס והודו ואסף כספים לטובת מוסדות הספרדים בחברון. כשחזר המשיך לעסוק בתורה ולקרוא שיעורים לפני תלמידי-חכמים. אח"כ החל לעסוק במסחר והגיע לעושר רב והמשיך לקבוע עתים לתורה.

בתר"ע נתמנה לרב, חבר בית-הדין של העדה הספרדית. עסק בפעילות בצרכי הצבור. התקרב לרעיון הציוני ותרם לקרנות הציוניות. נבחר לראש ועד העדה הספרדית ובתרפ"א נבחר לראש ועד העיר של יהודי חברון, ספרדים ואשכנזים יחד.

בפרוץ המהומות בחברון ביום ו', י"ז אב תרפ"ט, ניפצו הערבים את חלונותיו. הערבי שהיה שותפו בעסקים שלח את בנו ללון בביתו להיות למגן לו וממחרת בא אף הוא עצמו לבית הרב והבטיח להגן עליו ואף נטל ממנו את הכסף וחפצי הערך להצילם מפני המתנפלים. ביום השבת בצהרים, כשהפורעים הלמו על הדלתות המבוצרות בציפוי-ברזל, ירד השותף הערבי ופתח להם, כאילו כדי להרחיקם בדבריו. הפורעים פרצו פנימה, הרב ואשתו נמלטו אל החדר האחרון, סגרו את דלתו והחזיקו בה בכל כוחותיהם. אך הפורעים פרצו גם שמה, פצעו בחניתות את הרבנית ואת הרב הרגו בביתו, ביום י"ח אב תרפ"ט.

שמריהו גורליק

בן גמליאל, ממשפחת סוחרים, למדנים ומשכילים, נולד בשנת 1877 בעיירה לוכוויצה, פלך פולטבה שבאוקראינה. למד ב"חדר" ואח"כ השתלם באופן פרטי. פרטי.

בהיותו בן י"ג שנה (1891) בא עם אביו לווילנה. שם התחיל לעבוד כעוזר בבית מסחר, ואת שעות הפנאי היה מקדיש לקריאה וללמודים. בשנת 1899 התחיל לפרסם מאמרים, בעיקר בעתון הליבראלי המקומי הגדול ("הקול הצפוני-מערבי"). בדעותיו היה בימים האלה שמאלי קרוב ל"בונד" ולעתים קרובות השתתף בעתונות שלהם.

בשנת 1905 עזב את "הבונד" ונכנס להסתדרות הציונית. בימים האלה היה כבר סופר מפורסם, אך בעיקר כתב אז אידיש, והשתתף בשבועון הציוני שנערך על ידי הד"ר יוסף לוריה, "דאס יודישע פאלק". בעתון זה היה מפרסם גם מאמרים פובליציסטיים ובקורתיים, ובין השאר פרסם שורה שלמה של פיליטונים בשם "מכתבים לידיד" (הפיליטונים האלה יצאו אח"כ בצורת ספר בעל 96 עמודים בשנת 1908). מלבד זה פרסם הרבה מסות על סופרים וערכים, ונתבצר לו מקום כבוד בעתונות האידישאית. מאמריו ומסותיו תורגמו לפרקים לעברית ובאו ב"המליץ", ב"הצפירה", "הצופה", "הזמן", "הד הזמן", "הדור", "השלח", "העולם", "ראזסוויט" וכו' וכו'.

בשנת 1908 יסד עם א. ווייטער וש. ניגר ירחון באידיש בשם "ליטערארישע מאנאטסשריפטען". בשנת 1910 ערך את הקובץ "דער אידישער אלמאנאך" ועם זה השתתף בעתונים היהודיים בפולין וארצות הברית, בקבצים "פאלק און לאנד", שיצאו לאור בעריכתו של משה שליט, בקובצי "יידיש" של י. ל. פרץ, "לעבען און וויסענשאפט", בעתונים

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 335). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/335