מרכז אירופה. ב-1933 עלה ארצה ומאז הוא עובד בלשכה הראשית של קרן היסוד בירושלים ועוסק בשטח ההיסטוריוגרפיה היהודית. הספרים שפרסם: כתבים לשאלת היהודים בקונגרס הווינאי (גרמנית, וינה 1919); היהודים ברפובליקה הקראקובית (פולנית, קראקוב 1919); הועידה בקאטוביץ (גרמנית, ברין 1919); היהודים ומרד 1863 בפולין (גרמנית, וינה 1924); מתקופת מאתים שנה (גרמנית, וינה 1924); לתולדות הציונות שלפני הרצל בשנות 1695-1845 (גרמנית, וינה 1927); חסידי אומות העולם, ירושלים תרצ"א; הצהרת בלפור ותולדותיה, ירושלים תרצ"ט; אוסטריה ועלילת דמשק (גרמנית, פרנקפורט 1929); מפנקס בית-העלמין הישן בברודי (גרמ', פרנקפורט 1923); היהודים ומרד 1831 בפולין (פולנית, לבוב 1930); בשולי תולדות הציונות, ירושלים תש"ג; הכין עד עתה לדפוס את הספרים : שאלת ארץ-ישראל בועידת השלום 18-1920 (2 כרכים); יהודי פולין בסוף המאה הי"ח; תולדות הציונות בגליציה; תולדות מקוה ישראל; תולדות יהודי ברודי.
הרב מרדכי גימפל יפה
נולד באוטיאן, ליטא, בשנת תק"פ (1820), לאביו הרב דב בר (שהיה אחד מעשרה ראשוני תלמידיו של הגאון ר' חיים מוולוזין בעת הוסד ישיבת וולוזין, גאון וצדיק מפורסם, שהעמיד הרבה תלמידים גדולי תורה וחיבר ספרים חשובים בהלכה ובאגדה), מגזע רבי מרדכייפה בעל ה"לבושים", ולאמו רוחמה בת הרב מרדכי גימפל טוריצר. בן 9 נתיתם מאביו, ואחרי למדו בחדרים המשיך ללמוד בישיבת וולוזין, הצטיין בבקיאות ובחריפות והרב ר' יצחק בן הרב ר' חיים ראש הישיבה החשיב אותו בין בחירי תלמידיו.
נשא לאשה את הינדה בת ר' יצחק חלוץ מאוטיאן. כבן עשרים חיבר יחד עם גיסו, הרב נתן נטע מקרקינובה את הספר "אלף המגן" על מסכת הוריות, ואח"כ חיבר "הגדות מרדכי" על הגדה של פסח, הגהות על המדרש, אגרות בעניני תורה בשם "זכרונות מרדכי", מאמרים ב"כבוד הלבנון" (הוספה ספרותית-תורנית ל"הלבנון") וב"שדה חמד" והשאיר אחריו בכתב-יד פירוש על הרמב"ן ועוד חיבורים שונים בהלכה ובאגדה.
שימש ברבנות בדרצ'ין ואח"כ 36 שנה ברוזינוי (פלך גרודנה) וניהל שם ישיבה. היה גדול בתורה וגם בקי בספרות ההשכלה ואסף לו עד 4000 ספרים בכל ענפי התורה ובספרות החדשה. היה כובש לבבות בדרשותיו, עניו, בעל מדות תרומיות וביתו היה פתוח לאורחים ולעניים, קרוב אל העם ומקרב כל אדם. כחבר בכל האגודות של לומדי תורה בעיר (חברה ש"ס, משניות, תהלים), היה בא לכל השיעורים כסדרם יחד עם החברים הרגילים, וכל זה כדי לחבב את התורה על הבריות ולהרגילם לדייקנות בקיום השיעורים.
הצטיין בסגנון עברי יפה וכתב מכתבים למאות לרבנים ולעסקנים בעניני היהדות. בתר"ו מסר לסיר משהמונטיפיורי בוילנה, בעת ביקורו ברוסיה, תזכיר על מצבם הכלכלי של יהודי רוסיה בכלל ויהודי רוזינוי בפ רט. בתרמ"ב החליף מכתבים עם הבארונים הוראץ ובנו דוד גינצבורג בענין הסמינר לרבנים שחברת "מפיצי ההשכלה" הפטרבורגית אמרה ליסד למורת רוחם של נאמני היהדות החרדית בכל רחבי רוסיה. כן יצא להלחם בעטו בעתונות נגד ההצעות לתיקונים בדת.
היה מראשוני הרבנים ברוסיה שנתנו את ידם לתנועת חיבת ציון וישוב ארץ-ישראל מיסודו של רבי צבי קאלישר, זמן רב לפני שפרעות תרמ"א החלו להחזיר למוטב אף רבים משוחרי ההשכלה שאמרו להתרחק מעתידות היהדות ולבקש את אושרם בעתידות העם הרוסי. ברוח זו השפיע על אנשי קהלתו ויסד ברוזינוי חברה לישוב א"י, וגם על תלמידיו, שאחד מבחיריהם, הרי"מ פינס , הגשים את תורת רבו למעשה בעסקנותו למען ארץ-ישראל, ובארץ למען קידום הישוב וחיזוקו. כן ידועה השפעתו על הרב א. י. הכהן קוק שהיה נכד אחותו.
כן השפיע על מחותנו העשיר ר' פישל הכהן לאפין מגרודנה שיעלה ארצה עם כל ביתו (הוא "ר' פישל נגיד" הידוע, שהגדיל לעשות, הוא ובניו ר' בצלאל ור' אליעזר אחריו בבנין הישוב בירושלים ואף מחוצה לה). למען חיבת ציון פרסם את המאמר "בשם אלהינו נדגול" בספר "שיבת ציון" של אברהם יעקב סלוצקי ועמד בראש רבני רוסיה (יחד עם ר' יצחק אלחנן ספקטור מקובנה ור' אלכסנדר משה לפידות מראסיין) במלחמה נגד השימוש באתרוגי קורפו ובעד קיום המצוה באתרוגי ארץ-ישראל לשם חיזוק הישוב ועזר בכך ליזמת תלמידו הרי''מ פינס . עזר להרב שמואל מוהליבר ולר' יחיאל בריל , שפעל בשליחותהבארון בנימין רוטשילד, בבחירת אכרים יהודים שומרי תורה מסביבת רוזינוי ליסוד המושבה עקרון ואח"כ עזר להשיג בשבילם כסף להוצאות הדרך.
בסוף תרמ"ח עזב את כסא הרבנות, עלה ארצה והתישב בשכונת "מזכרת משה" בירושלים. ביזמתו נוסד בשכונה תלמוד-תורה ובהשפעתו נדב ר' יהודה