בחיפה, ומ-1929 בהתישבות קבועה עם קבוצתו במשק מרחביה.
השתתף ב-1920 כציר בועידת היסוד של הסתדרות העובדים בחיפה ונבחר לחבר המועצה.
ב-1925 יצא בשליחות הקרן הקימת לגליציה ובאותו זמן השתתף בועידת היסוד להסתדרות העולמית של השומר הצעיר בדאנציג ונבחר לחבר ההנהגה העולמית. השתתף בארץ ביסוד הקיבוץ הארצי של השומר הצעיר ומאז הוא חבר הועד הפועל של הקיבוץ הארצי, מפעיליו המרכזיים וממנהיגיו הרעיוניים והמעשיים למען ביצור התנועה והקיבוץ הארצי בחומר וברוח, בהקמת 47 נקודות (עד עתה), בהוצאת עתונות וספרות, בפיתוח החינוך ובמפעליו המשקיים. ציר הקונגרס הציוניים י"ד-כ''ב, ומ-1931 חבר הועד הפועל הציוני ובהמשך הזמן חבר נשיאותו. מ-1933 חבר הועד הפועל של הסתדרות העובדים העברים בא"י. היה חבר הנהלת "סולל בונה", וב1930 חבר הנשיאות של הועידה העולמית למען א"י העובדת בברלין.
הרבה לכתוב לביסוס רעיוני של מפלגתו. כתב ב"הדים" ("סמלים תלושים"), ב"הפועל הצעיר", ב"דבר", בכתבי-העת של "השומר הצעיר" ואח"כ בעתון היומי "משמר" של מפלגתו. חיבר ספר פרוגרמטי "בפתח תקופה" (יצא בשתי מהדורות) וחוברות הדרכה פוליטיות וחינוכיות שתורגמו לשפות שונות (אידית, ספרדית, רומנית, בולגרית, אנגלית וגרמנית), וליובלו החמשים (שהוחג במועצת השומר הצעיר במשמר העמק באביב תש"ז, יחד עם מלאות 20 שנה לקיבוץ הארצי), הופיע בהוצאת "ספרית הפועלים" (הוצאת הספרים של מפלגתו, אשר לו יד ביסודה ובהנהגתה) כרך ראשון מכינוס כתביו בשם "דרך ארוכה".
צאצאיו: רחל (מורה במרחביה); אביעזר; חיים. אחיו ד"ר משה ואלד, מותיקי עובדי עירית תל-אביב (כעת מנהל מחלקת הפרסום ומחלקת מסי-עקיפין בעירית תל-אביב.
אליהו סברדלוב (גדרוני)
נולד בפולטאווה (רוסיה) בי"ב חשון תרי"ב (1851) לאביו גבריאל , איש אמיד, בעל בית-מלאכה לחייטות וגבאי ראשי בביהכ"נ שבעירו. למד ב"חדר" ואח"כ בגימנסיה. בגמרו את חוק-למודיו עבר לחיי מסחר. נשא את חיה בת שלום-שכנא בריקר מפולטאווה.
תחילה נטה לרעיונות הסוציאליזם, כרבים מבני הנעורים ברוסיה בימים ההם, אבל לאחר פרעות 1881 הצטרף לקריאת הבילו"יים והחליט לעלות לארץ.
בכ"ו אב תרמ"ב (1882) הגיע לא"י יחד עם חיים חיסין ועוד ארבעת חברי ביל"ו, וכשאר הבילו"יים ישב בבית אנטון איוב (ערבי-נוצרי בסביבת יפו) ועבד במקוה ישראל. התיצב כמה פעמים מטעם חבריו יחד עם ישראל בלקינד ופריץ בפני המנהל הירש כדי לתבוע שינוי ביחסם של המעבידים כלפיהם.
בנובמבר 1882 יצא לרוסיה כדי לחסל את עסקיו שם וב-11 במרץ 1884 (פורים תרמ"ד) חזר לארץ.
מצב הבילו"יים היה אז קשה והיה צורך ברצון עז ובאמונה רבה כדי להתגבר על המשבר. ב-20 באפריל 1884 פיטר המנהל הירש את כל הבילו"יים (חוץ מצבי הורביץ) מעבודתם והם נשארו בלי מקור-קיום. אבל כעבור ימים מועטים חל מפנה: נרכשה אדמת קטארה שעליה הוקמה המושבה גדרה וב-13 במאי 1884 נסע יחיאל מיכל פינס לעזה לשם קבלת הקושאנים לאישור הקנייה.
עמד לעלות לגדרה יחד עם חבריו בכ"ה כסלו תרמ"ד. (1884.12.15), אבל חלה בקדחת קשה וזכה לבוא למקום רק ב-7 בינואר 1885 יחד עם מנדל מוהילבסקי. מחלת הקדחת הרסה את בריאותו ובעצת דר, מנחם שטין יצא לחו"ל להחלים שם. לאחרונה חזר ארצה בסוף 1885 יחד עם אחותו רבקה, אשר נישאה אח"כ לביל"ויי דוב אריאל-ליבוביץ.
היה אדם ישר ואבר מסור. חי בדוחק כל השנים, אך מימיו לא התאונן. התנדב בהתלהבות לכל פעולה צבורית.
מת בביה"ח הדסה בת"א ביום ב' אב תרצ"ג והובא לקבורה בגדרה.
צאצאיו: חנה אשת בן-ציון גפני (חדרה), עובדיה (אוסטרליה), משה, יגאל ושלום (שלשתם בגדרה).
יעקב הכהן שכביץ
נולד בחרקוב (אוקראינה), בא' ניסן תר"ד (1844) לאביו ר' נחום הכהן . משפחתו מתיחשת לש"ך (שבתי כהן) בעל "שפתי כהן" על "שולחן ערוך". את חניכו קיבל ב"חדר" ואח"כ בישיבת וולוז'ין ואף נודע כ"עילוי מוולוז'ין". בהתבגרו נמשך אחר השכלה כללית ונסע לגרמניה ללמוד שם. היה תלמיד שלא מן המנין באוניברסיטת ברלין, במחלקה לחימיה, ובשובו לעירו יסד בית-חרושת לסבון.
הצטרף לתנועה הציונית בראשיתה. כאשר נרכשה אדמת קטרה, במקום שנוסדה המושבה הבילויי"ת גדרה, קנה גם הוא חלקת-אדמה שם.