דתיים מסודרים הביא שו"ב, רכש ספרי-תורה וסידר "מנין". מאחר שעסקיו בלוד לא עלו יפה, הקים טחנת-קמח בכפר הערבי פלוג'ה שבדרום. הערבים קיבלוהו בסבר פנים יפות, כי לפני כן היו נאלצים להביא את החטה לטחינה עד לשבע-הטחנות אשר על הירקון. יחד עמו היו בפלוג'ה חותנו ומכונאי יהודי בשם קלקובסקי. את המשפחה העביר ליפו ומדי שבת היה מבקר אצלם. היה נוהג להביא מעשר מפרי עבודתו לילדי "תלמוד התורה" שביפו. באשר נוכח כי הדרך מפלוג'ה ליפו ארוכה ומשובשת ומערערת את בריאותו העביר את המשפחה לגדרה, לקיצור הדרך. בגדרה שכר דירה בבית משפחת שכביץ מכתבים לבני ביתו היה כותב על גבי קליפות של ביצים. בתרס"ב, בפרוץ מגפת החולירע בא"י, נדבל במחלה זו ובשובו לגדרה סודר באיזולציה מתאימה בבנין מחוץ למושבה ובעמל אשתו ואביה ושנים מבני המושבה יוסף סגלביץ וצבי הורביץ שהתמסרו לטיפולו נרפא ממחלתו. בנסיעותיו מפלוג'ה ליפו ואח"כ מפלוג'ה לגדרה היה לא פעם קרבן להתנפלויות של שודדים. פעם נדקר כמה דקירות בסכין ובכוחותיו האחרונים הגיע למושבה. כעבור זמן הוכרחה משפחתו לנדוד שוב, כי ביקש שילדיו יקבלו את חנוכם לא בבית-הספר החילוני אשר בגדרה אלא ב"תלמוד תורה". לכן חזרו האשה והילדים ליפו והתישבו בנוה-שלום.
עמד לצאת לצרפת בשליחות "בקור חולים הוספיטל" שבירושלים, אבל לפתע חלה במחלת-כבד ונוסף לזה בדלקת-ריאות והוציא את נשמתו. נפטר ונקבר בירושלים בכ"ז תמוז תרס"ו.
צאצאיו: יעקב, מניה אשת ליב ברניצקי ז"ל מראל"צ (כשנתאלמנה נישאה למנחם כהן מבאר טוביה), אסתר לאה אשת משה שכביץ (גדרה), ליפשה אשת אברהם זיגלין (אוסטרליה), בתיה אשת מאיר כספי, דוד (אוסטרליה), משה ודוב (אוסטרליה).
משה בצלאל טודרוסוביץ
נולד בפרוז'אני, ליד בריסק, פלך גרודנה, בשנת תר"ט (1849), לאביו ר' יצחק אייזיק. למד בחדרים ובישיבות. נשא לאשה את אסתר רחל בת ר' אהרן נירנברג מפרוז'אני. (אחיה ליב נירנברג היה מנכבדי העדה ועסקניה בבריסק, נרצח בידי הגרמנים במלחמת-העולם השנית). עסק במסחר תבואות והצליח בו, ובאותו זמן התמסר לפעולות עזרה לנצרכים מכל הסוגים והיה מחזר על פתחי בעלי יכולת לעוררם לפתיחת יד נדיבה לאחיהם הנמקים בעוני ובמחסור, ליתומים ולאלמנות, ואשתו התמחתה בסוג המיוחד של עזרה לנשואי כלות עניות, נוסף על השתתפותה בפעולות החסד הכלליות של בעלה. מצא בתנועת חיבת ציון את הדרך להגשמת מזון הדורות של עם ישראל, לשיבת ציון, שידל רבים בשיחות פרטיות שיעלו לארץ-ישראל, ובעת הירידה הגדולה וחזרת מיואשים רבים אחרי תגבורת העליה בשנת תריץ, כשהללו היו מלאים תלונות על חוסרהאפשרות לחיות בארץ-ישראל, - דוקא אז החליט הוא לעלות. לאשתו היה קשה להנתק ממשפחתה ומהסביבה שגדלה בה, אך בהיות וכל הילדים שילדה מתו בעודם קטנים, הבטיח לה בעלה, שבזכות מצות ישיבת ארץ-ישראל תתברך בזרע של קיימא, ועל זה הסכימה לעלות, ובשנת תרנ"א חיסל את עסקיו ושניהם עלו ארצה והתישבו ביפו.
היה בדעתו להתישב על הקרקע, ואף יצא וניסה את יכלתו בעבודת-כפים במושבה, אך בראותו את תלותם של האברים בתמיכות החליט שמוטב לו להיות בעיר ולבסס לו פרנסה עצמאית.
התקשר בשותפות עם החכם יוסף משה בעסקי מסחר וחלפנות, ומתוך קשריו עם שותפו זה וקשרי מסחר וידידות עם יהודים ספרדים אחרים הגיע לידי הכרת חובה לעשות למען אחדות ישראל והסרת המיץ שבין שבטיו השונים, ותעמולתו האישית בענין זה עזרה גם היא בהנחת היסוד ליצירת עדה יהודית מאוחדת ביפו, דבר שהוגשם באופן רשמי רק אחרי פטירתו.
תוך עסקו במסחר ובכספים מצא לו כאן "עסק" מיוחד, שלא הכניס רווחים פרטיים לכיסו, אך הועיל לחיזוק הישוב. היה נותן הלואות גמילת-חסד לסוחרים זעירים, לבעלי מלאכה, לאברים, וביחוד לאכרי חדרה שסבלו רבות בעקב הקדחת והוקיר את מסירות-נפשם בהחזקת מעמד במושבתם. הקדיש הרבה מזמנו לעסקנות ציבורית צנועה ופעילה, לעזרה ועצה והדרכה לעולים חדשים, לעזרה לעולים "בלתי חוקיים" ולמניעת גירושם מהארץ, להשתדלויות לטובת אנשים זקוקים לעזרה, לשמש כבורר יחיד לישוב סכסוכים ולהבאת שלום בין אדם לחברו בעיר ובכפר, ומקרוב ומרחוק ידעו, שר' משה בצלאל אינו משיב ריקם את הפונים אליו. אברכי הישיבות מירושלים שרצו ללמוד תורה ב"פרישות" רחוק מביתם, היה הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי, מנהל