Volume 1

Page 464

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

וממארגני הקבוצה הלוחמת נגד פעולות המיסיון ביפו.

בימי המצוקה הכללית בשנות מלחמת-העולם הראשונה היה פעיל בארגון בתי-תבשיל ובתי-תה להזנת רעבים ביפו-ת"א, ב"אגודת המלבושים" להלבשת ילדים עניים, ובכל המוסדות והמפעלים להקלת המצוקה ולחיזוק המצב המוסרי באותם ימים קשים.

נשא לאשה את יונה בת אברהם יצחק ברנשטיין (מהגננות והמורות הותיקות בארץ).

כתב מאמרים ופיליטונים ב"האור" וב"החרות" בימי מלחמת-העולם הראשונה, וגם אחרי המלחמה המשיך בכתיבה בעתונות, הצטיין בעריכת עתונים היתוליים ובהוצאתם והיה משרה רוח חיים ועליזות בפגישות חברים ובנשפים.

נפטר בגיל צעיר, יומים אחרי הולדת בנו השני שנקרא על שמו, א' אלול תרפ"ה, ונקבר בבית-העלמין הישן בתל-אביב.

צאצאיו: אריאל, רוממתי-עזר.

מאיר אפלבוים

נולד בפוקשאני, רומניה, ט"ז אדר תר"ל (1870), לאביו יצחק אהרן. קיבל חינוך מסורתי.

בתרמ"ב עלה ארצה עם הוריו ושני אחיו. אביו עלה עם המתנחלים הראשונים ליסד את המושבה זכרון יעקב ומשפחותיהם נשארו זמנית בחיפה, שם למד בבית הספר של חברת כי"ח.

כשעלו המשפחות לזכרון יעקב החל לעבוד עם אביו במשק. הגנן הצרפתי דיגור , המדריך החקלאי מטעם הבארון בנימין רוטשילד , הבחין בנער הבנה ונטיה לעבודה ולקחו לעבוד בקרבתו, ולפי שיטת הבארון

לעזור להשתלמות בני אכרים כשרוניים - נשלח ללמוד בבית-ספר חקלאי באלג'יריה והשתלם בחקלאות, וביחוד בגידול גפנים ועשיית יין.

בתרנ"ג גמר את בית-הספר בהצטיינות (קיבל מדליה), חזר ארצה ונשלח לעבוד כעוזר לגנן הצרפתי קאווילאן ביקב ראשון לציון.

אחרי כמה חדשים נשלח לפתח-תקוה לפיתוח ענף ההדרים בראשיתו והיה מהראשונים שהנהיגו בו שיטות מודרניות. כמה מפקידי הבארון אמרו להכניס זנים חדשים מניצה ומספרד והוא עמד כנגדם להגן בהצלחה על הזן המקורי, שאמוטי, שנעשה במשך הזמן "פרי הארץ לגאון ולתפארת". כן טיפל בשיבוח מטעי הזיתים והגפנים.

בתרנ"ה נשא לאשה את בלה בת הרמן פסקל (אחותו של פרץ פסקל) ממיסדי זכרון יעקב.

כשבוטל בתר"ס משרד הפקידות בראשון לציון והפיקוח על נכסי הבארון בדרום עבר לידי מרכז הפקידות ביפו, נתמנה לניהול עניני החקלאות בקרקעות הבארון. בתרס"א-ס"ג שרת כאגרונום בעקרון מטעם הבארון והשתתף בגאולת קרקעות סרפנד אל חרב.

בתרס"ד נשלח מטעם הנרי פראנק , מנהל עניני הבארון בארץ, לסדר את עניני החכרת קרקעות הבארון בגולן (כ-120 אלף דונם, מפוזרים בכפרים שונים) לפלחים ולגבות מהם את השכירות בשיעור 20% מהיבול ואת מס ה"מעשר" שילם הבארון (זה היה אחרי שהשלטון הטורקי שבדמשק התנגד בתוקף להתנחלות היהודית על אדמת הבארון בגולן, ממזרח לים כנרת ולירדן). הפלחים היו מנסים לרמותו והקטינו בדבריהם את כמות היבול שהפיקו מהאדמה, כדי להפחית את דמי החכירה. אך הוא חישב את היבול שהיו צריכים לקבל לפי שיעור היבול הממוצע של השנה ובשמעם מפיו את הכמות האמיתית שהשיגו, ראו שהוא יודע את צפונותיהם והוכרחו להודות על האמת. הם שאלו את אשת המפקח האיטלקי בדמשק, אם אמנם יש באירופה בתי-ספר מיוחדים שלומדים בהם לדעת את האמת, כמה מדות תבואה מוציא כל פלח מהאדמה. בסכסוכים קרקעיים בין הערבים ובין פקידות הבארון היה מצליח בהתערבויותיו וקבע את הגבולות. ויתר להם לטובת המסגד על האחוזים שהיו חייבים לתת מיבול הירקות, ובכך יצר יחסים טובים עם נכבדי הסביבה.

בתרס"ה עזב את השרות והחל לעבוד לעצמו. בתרס"ו ארגן יחד עם ר' שמעון רוקח חברה למטעי הדרים, רכשו 600 דונם מעבר לירקון מצפון לפתחתקוה ונטעו פרדס גדול, הוא "פרדס בחריה", וביזמתו הוא נטעו כמאה דונם עצי פרי נשירים - נסיון חלוצי נועז וקשה בימים ההם.

במלחמת-העולם הראשונה, כאשר מכת הארבה פקדה את הארץ, נבחר באספת האגרונומים והמומחים (כ"ב אדר תרע"ה) לחבר בועדה למלחמה בארבה, שהתנהלה בעיקר על-ידי כוחות יהודיים בפקודת השלטון הצבאי ובהנהגתו הראשית של אהרן אהרנסון . בשבט תרע"ו נתמנה מטעם המצביא-השליט ג'מאל פחה (לפי

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 464). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/464