דוד ילין לחבר ועד העזרה ליהודי חברון ועבד במסירות להקלת המצוקה וגם מכספו תמך בכמה משפחות, שנותקו ממקורות העזרה, לרגל המלחמה.
אשתו חנה היתה נבונה ומשכלת ועשתה רבות לעזרת הנצרכים. נפטרה בירושלים, י"א סיון תרע"ד. לרגל מסחרו היה נוסע לעתים קרובות לירושלים ולערי סוריה, ובאחד ממסעיו הצטנן בדרך ונפל למשכב, שממנו לא קם עוד.
נפטר בירושלים, י"ד כסלו תרע"ט. צאצאיו : בן-ציון, אסתר (אשת מאיר בנגיאט ), מרים, רבקה (אשת דוד תדהר ), רחל (אשת מיכאל אביוב) .
יוסף פולאק
נולד באולמיץ (מוראביה, אז אוסטריה וכיום צ'כוסליבקיה), בשנת תר"י (1850), לאביו ד"ר אברהם פולאק , רופא כללי. קיבל חינוך מסורתי וכללי בבתיספר ממשלתיים. עזר לאביו בעבודה רפואית-סוציאלית, השתתף בפעולה הצבורית בעירו והתקרב לחוגים של חובבי ציון, שהיו מעטים בסביבה ההיא.
בשנת תר"ן עלה ארצה עם משפחתו והתישב בירושלים. אחרי כמה שנים עבר ליפו והחזיק פנסיון לאיכסון עולים ותיירים שבאו ארצה דרך חוף יפו התפרנס בקושי מעבודה זו. לרגל מקצועו היו לו קשרים עם אנשי הפקידות והספנים בנמל, ובקשריו אלה השתמש לעזור ליהודים בעליה מהאניות אל החוף, על אף הגזירות החמורות על העליה.
ביתו היה פתוח לרווחה גם למחוסרי אמצעים ועזר לרבים להסתדר ולהתבסס בארץ. נפטר בצפת, כ"ב אדר תרע"ז.
הניח אחריו שתי בנות ובן אחד, אברהם , העוסק תעמילות ובשחרור סחורות מבית-המכס.
דוד קרון
נולד ברוסיה, בשנת תרל"א (1871), לאביו פסח . נתחנך חינוך מסורתי וכללי והגיע להשכלה גבוהה.
עלה ארצה בתרנ"ב ועבד כפועל בטנטורה, במפעל תעשית הזכוכית של הבארון בנימין רוטשילד בהנ הלת מאיר דיזנגוף, ואחרי סגירת בית החרשת עבר לעבוד בזכרון יעקב.
נשא לאשה את אסתר בת יעקב צבי פייגלין (נפטרה בחיפה, י"ג אדר תרפ"ז).
נבחר מטעם פקידות הבארון בין ששים הפועלים הותיקים והחרוצים להתנחלות במתולה. עלה שמה עם חבריו בערב שבועות תרנ"ו והשתתף בכל המאמצים והתלאות של מיסדי המושבה. היה מחסידי תורת טולסטוי.
פעם ברדתו לחרוש באדמת "טלחה'' (כיום תלחי) חלה בקדחת צהובה. הועבר מיד לבית-החולים בראש פנה. שכב ימים אחדים ונפטר שם ביום ד' שבט תרנ"ט.
בתו אלישבע (ז"ל) היתה אשת אביגדור שניידמן (כנרת).
זאב חזין
נולד בדונאייביץ, פלך פודוליה, רוסיה, י"ח סיון תרל"ח (1878), לאביו חיים . קיבל חינוך תורני וכשיצא לחיי המעשה התישב באודיסה ועסק במסחר בצמר בהיקף רחב. כאן הצטרף לפעילי הציונות והתרבות העברית ותמך ביד נדיבה בקרנות הציוניות, במפעלים לאומיים ותרבותיים, במפעלי צדקה וחסד וביתו ולבו וידו היו פתוחים גם ליהודי פשוט זקוק לעזרה. ביקר פעמים אחדות בארץ לפני מלחמת-העולם הראשונה.
אחרי המהפכה הבולשבית נאסר ורוב הונו ניטל ממנו, אך הצליח להציל חלק מהונו ולעלות ארצה בשנת תר"פ עם אשתו, שלשה בנים ושתי בנות. התישב בתל-אביב והשתתף בבנינה, כשהחלה אז לחרוג מהתחום הצר של שכונה יפואית לעיר עברית עצמאית מתרחבת והולכת. כאן חידש את פעולתו המסחרית, אך