תתף ביסוד "אחוזת בית" והיה אחד מששים הראשונים שבנו את תל-אביב.
כשנוסדה הגימנסיה העברית בירושלים היה מנהלה במשך שנת 1910 והיה נוסע לשם כך פעמים בשבוע לירושלים, ורק משבא שלמה שילר ונתמנה למנהלה שוחרר מתפקיד נוסף זה.
עם גידולה של שכונת תל אביב לראשיתה של עיר יזם ליסד עיר גנים בחיק הטבע מחוץ לשאון העיר, ולשם כך יסד ב-1913 את אגודת "עיר גנים" שבחרה לה שטח אדמה על הגבעות שמעבר לנחל מוצררה ועמדה להתחיל שם בבנין ובנטיעה, אך בגלל פרוץ מלחמת-העולם הראשונה הופסקה הפעולה.
משפרצה המלחמה ב-1914 וחבריו בהנהלת הגימנסיה "הרצליה" - מוסינזון (ז"ל) ובוגרשוב - הוכרחו לצאת מהארץ בגלל נתינותם הרוסית, נשא לבדו בעול ניהול המוסד וקיומו בתנאים הקשים והוטלה עליו דאגה נוספת לקיום התלמידים הרבים בני חו"ל, שנותקו מהקשר עם הוריהם ולא יכלו לקבל כספים לתשלום שכר-לימוד ולמחיה. בעת הגירוש הכללי מיפו ותל-אביב עבר עם המוסד לשפיה שליד זכרון יעקב ואח"כ לחיפה, שם נשאר כשנה וחצי עד סוף המלחמה.
אחרי המלחמה חזר עם הגימנסיה לתל-אביב, השתתף בהקמת עיר-הגנים ולהצעתו נקראה בשם רמתגן. בהשפעתו הושארו מגרשי-צבור רבים למוסדות ובעיקר לגנים צבוריים וניטעה החורשה הראשונה ליד נחל מוצררה. יצא לדור שם בביתו, יסד את ביתהספר וניהלו ולימד בו בראשיתו, נוסף על עבודתו בגימנסיה בתל-אביב. יסד את בנק "השרון" בשביל רמת-גן ושכונת בורוכוב. בתל-אביב השתתף עם הד"ר יעקב סלע (בלובשטיין) ביסוד בית העם והרצה בו פעמים רבות. היה פעיל בהנהגת "גדוד מגיני השפה". יזם והשתתף ביסוד אוניברסיטה עממית בתלאביב על שם אחד העם. בהיותו יו"ר סניף תלאביב של הסתדרות המורים בשנות 30-1929 יזם את דבר יסודה של שכונת מורים. בגלל מחלה לא יכול להמשיך בפעולה, אך הרעיון בוצע בחלקו.
עם גידול העליה מגרמניה ומסאלוניקי והצפת הישוב בהמוני דוברים לועזית ערך והוציא בשנות 1934-5 את השבועון המנוקד "העברי".
בשנותיו האחרונות היה פעיל כחבר ועד "ברית ראשונים" ובהשתדלותו הקצתה מועצת רמת גן מגרש ליד גן הנשיאים בשביל בית מחסה לציונים ותיקים.
ב-1936 הפסיק בגלל חולשה את עבודתו בגימנסיה הרצליה, אך אח"כ עוד נענה לבקשת עסקני רמתגן ויסד וניהל שם בית-ספר תיכון ואף יסד אגודה בשם "בית חינוך לעם" במטרה ליסד בית-חינוך חדיש שיקלוט גם נוער לומד מארצות הגולה.
בחו"ל היה פעיל בתנועת "פועלי ציון". בארץ הצטרף אח"כ ל"אחדות העבודה" והיה מטעם סניפה היפואי ציר באספת-הנבחרים הראשונה והיו"ר הראשון של מועצת פועלי תל-אביב בהווסדה. בשנותיו האחרונות עבר להתאחדות הציונים הכלליים.
פרסם מאמרים שונים בעתונות והשאיר כתבייד בעבודות מדעיות. ספריו: על התפתחות הלשון העברית (1904, בגרמנית), תחית ארץ ישראל (1908, בגרמנית); בעברית - יסודי הבוטניקה (1914), האדם (אנטומיה, 1916). בשנות 1932-35 פרסם מאמרים בביאולוגיה ובהיגיינה של העברים בדו-שבועון "בריאות'' שערך והוציא בנו הרופא ד"ר אברהם מטמון . ברבעון "לשוננו" פרסם עבודה מקיפה על השפה העברית בתקופת המשנה.
נפטר בתל-אביב, י"ז אדר תרצ"ט, ונקבר בביתהעלמין הישן.
על שמו נקראים ברמת-גן השכונה תל יהודה והגן הצבורי גן יהודה .
צאצאיו: לאה אשת ד"ר מנחם ליבוביץ (באריעקב), ד"ר אברהם (אבי), עבריתיה אשת דוד גלצקי וטבענה אשת ישראל ישראלי.
זרח וילנצי'ק
נולד בנוסובקה, פלך צ'רניגוב, רוסיה, בסוף סיון תרל"ה (2.6.1875), לאביו דוד צבי , בן-תורה וסוחר אמיד. למד בחדר ובישיבה. עסק במסחר בעצים ובחמרי בנין. הצטרף לחובבי ציון, חיסל את עסקיו ובערב פסח תרס"ו הגיע ארצה עם אשתו ושלשה ילדיו, וכאן נולדו להם עוד ארבעה ילדים.
פתח בנוה-שלום שביפו חנות מכולת, קיבל את סוכנות "כרמל מזרחי" למכירת המשקאות בעיר והיה הסוכן הראשון לממכר ענבים מכרמי המושבות.
עם יסוד שכונת "תל-אביב" הצטרף ליוזמי הרחבתה כלפי צפון-מערב והשתתף ביסוד השכונה "נחלת בנימין" (כיום רחוב נחלת בנימין) והיה מהראשונים שבנו בה בתים.
כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה ו"נתיני האויב" הועמדו בפני הברירה לוותר על נתינותם הזרה או לעזוב את הארץ, העדיף לקבל עליו את כל הפגעים הכרוכים בנתינות עותומנית ובלבד שישאר בארץ עם כל משפחתו. בעתות המצוקה והרעב בימי המלחמה התמסר