Volume 1

Page 479

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

הי"ד (שנרצח במאורעות מאי 1921 ביפו), שהיה בזמנו מקור חשוב לתולדות הישוב ועליו התחנכו אלפי חלוצים בגולה ובארץ. בתש"ו הופיעה מהדורה שניה בעריכתו של עבר הדני (הוצאת "מסדה")

עד יומו האחרון עבד באסוף ובפרסום חומר לדברי ימי הישוב החדש ואישיו. במשך עשרים שנה ויותר פרסם שורה של ספרים: "חולמים ולוחמים" (תרפ"ב), "מחיי יוסף ברנר" (תרפ"ב), "יעקב נטר" (תרפ"ו), "הרברט סמואל" (כנ"ל), "פתח-תקוה" (תרפ"ח)' "חסידי אומות העולם" (תרצ"ב), "אלעזר רוקח" (תרצ"ב), "ז. ד. ליבונטין", "יהושע חנקין", "מ. דיזנגוף" (תרפ"ח), "בלפור" (תר"ץ), "מרגלים או גבירי המולדת" (תר"ץ), "זאב ז'בוטינסקי" (תרצ"ה), "ספר מאה שנה" (תרצ"ח), "הברון רוטשילד", שני כרכים (תרצ"א), "פנחס רוטנברג" (תרצ"ט), "נילי", בחמשה כרכים (תרצ"ט - תש"ד), ושורה של חוברות בסריה "אישים ומאורעות". בשנים האחרונות ריכז חומר לספר "מיכאל הלפרין - דון קישוט עברי בא"י" בכמה כרכים.

השאיר אחריו אוספים מרובי גוונים לתולדות הישוב ואישי הציונות: עשרות תיקים על ויצמן, ז'בוטינסקי, הברון רוטשילד, "ההסתדרות" ועוד.

בשנות חייו האחרונות חלה, ובעצם העבודה נפטר בתל-אביב בי"ז תשרי תש"ה , ונקבר בנחלתיצחק,

צאצאיו : משה, שפרה ורוחמה .

משה גליקין

נולד במוסקבה, בשנת תרל"ה (19.10.1874), לאביו שלמה , סוחר. קיבל חינוך יהודי-מסורתי וכללי, ובהשפעת הספדו של עוה"ד הצעיר יעקב מזא"ה (שהיה אחר-כך רב ראשי במוסקבה) על הרב ר' מרדכי עליאשברג מבויסק בשנת 1888 התחיל מתענין בחיבת ציון. מאז החל מבקר בקביעות בספריה של האגודות "בני ציון" ו"בנות ציון", מיסודם של הד"ר יחיאל צ'לנוב, מנחם אוסישקין, אברהם אידלסון, ראובן בריינין, מ. דוליצקי ואחרים, וגמלה בו ההחלטה לעלות ארצה ולהצטרף לבוניה.

ב-1892 עלה ארצה. בגלל גזירות השלטון הטורקי על העלית היהודית לא הורשה לעלות על החוף ביפו, נשאר כ-12 שעות בסירה אחרי שהאביר הרוסית הפליגה ועזבה את "העולים הבלתי-חוקיים" בלב ים ליד החוף. בהשתדלות המוכתר היהודי ר' חיים בקר הורשו סוף-סוף לעלות. ביפו מסר את מכתב-ההמלצה שהביא מהרב מזא"ה להרי"מ פינס ולד"ר בינשטוק נציג חובבי ציון, ואח"כ הלך ברגל לעין-זיתים ועבד שם כשנתים כפועל יומי במושב-הנטיעות שהוכן על האדמה הקנויה מפקידות הבארון רוטשילד בשביל "אגודת האלף" המינסקאית.

בגלל הבטחתו לאביו לשוב לרוסיה כשיגיע זמנו להתיצב לשרות בצבא חזר למוקבה ב-1894, ובהשתדלות מתאימה מצד אביו קיבל תעודת-שחרור חוקית מהצבא הרוסי. התכונן לבחינת-בגרות, הצליח בה וב-1899 נסע ללמוד באוניברסיטת לייפציג. השתתף בפעולה הציונית ובקונגרסים (בסך הכל ב-12 קונגרסים). בפסח תר"ס השתתף ביסוד "הפרקציה הדמוקרטית" במינכן יחד עם ד"ר חיים וייצמן, ל. מוצקין, יוסף קלויזנר ואחרים, ובועידת הפרקציה בזמן הקונגרס החמישי בהאג ב-1901, בה הוחלט על יסוד אוניברסיטה עברית בירושלים. עבד חדשים אחדים יחד עם ד"ר ברתולד פייבל במשרד שהוקם בציריך לעשית ההכנות להקמת האוניברסיטה ושלחו למעלה מאלף שאלונים לסטודנטים יהודים בכל ערי האוניברסיטאות במערב-אירופה. ב-1903 הזמינהו מוצקין לפטרבירג לעזור לו בעבודתו הציונית שם. באותה שנה השתתף ביסוד "פועלי ציון" במינסק. היה פעיל בהסתדרות הציונית ברוסיה. עבד בהנהלת העיתון "פריינד" ומשחדל עתון זה מהיות ציוני עבר לעבוד בשבועון הציוני הרוסי "ראזסבייט".

בנסעו יחד עם צירים ואורחים מרוסיה לקונגרס הציוני בהאג אירעה תאונה לרכבתם בגרמניה, ואחרי שקיבל ב-1908 פיצויים מהנהלת הרכבות הגרמנית עלה ארצה לישיבת-קבע. עבד בהנהלה של חברת "עתיד", שיסדה בית-חרשת לשמן וסבון בחיפה (הוא אבי בית-החרושת "שמן") ואח"כ בהנהלת בית-הספר לאמנות "בצלאל" עם פרופ' ב. שץ .

בסוף 1909 נקנתה אדמת מגדל שעל חוף הכנרת מגרמנים באמצעות המהנדס טריידל והאגרונום ז. סוסקין, ואחרי הקונגרס הציוני שנערך בהאמבורג הוזמן ליסד ולנהל שם חוה חקלאית עברית. כ-25 שנה ניהל את החוה עד שפיתח אותה למושבה. בינתים באה מלחמת-העולם הראשונה והוא היה זמן-מה אסירו של השלטון הטורקי. אחרי המלחמה הפנה את התעגינותו של סיר אלפרד מונד (אח"כ הלורד מלצ'ט) לאדמה זו, ובהשפעתו נטע שם הלורד פרדס ובנה לו חוילה ליד החוף.

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 479). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/479