Volume 1

Page 482

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

פעולתו החינוכית בדמשק ובאלכסנדריה ראה כשליחות לאומית. השפיע עליהם ברוח האהבה לארץישראל ולעברית, וכיום נמצאים מאות מתלמידיו שם כאזרחים עברים נאמנים בארצנו. פעל למען הכנסת לימוד השפה העברית בבתי-הספר ההם, אף כי מקצועות-ההוראה שלו היו ערבית וצרפתית. דיבורו העברי הצטיין במבטא מזרחי יפה, ואירע פעם שד"ר מוסינזון ז"ל וד"ר בוגרשוב נסעו במיוחד לראשוןלציון, כדי לדבר עם ה"צבר" וליהנות ממבטאו העברי היפה. בבואם אל המושבה פגשו בצעיר מיהודי המזרח ושאלוהו: "היכן גר המורה כרסנתי ?" וזה ענה להם בפשטות: "הנהו לפניכם". זה היה בראשית שנת 1907, כשהיה מנהל ביה"ס בראשון לציון.

בתרע"א חזר ארצה ונתקבל כמורה לגימנסיה "הרצליה", בתחילה לצרפתית ואח"כ לערבית, ובמשרה זו נשאר עד יומו האחרון. במלחמת-העולם הראשונה השתתף במשא-ומתן בין ועד המושבה ראשון לציין ובין המצביא ג'מאל פחה בדבר קבלת הזכיון על שטח החולות שעל חוף הים, ואח"כ הציע שתלמידי בית-הספר ילמדו רק מחצית היום ובמחצית השניה יעבדו בנטיעה על אדמת החולות בנקודות הגבול של האדמה, כדי להוכיח בעבודות פיתוח שהיהודים מחזיקים בפועל באדמה הממשלתית שניתנה להם.

נטל חלק בארגון העדה הספרדית ובכל מפעל ציוני וישובי בלי הבדל עדה.

ביום חגיגת הבכורים של הגימנסיה הרצליה הרגיש שהגיע זמנו להפטר מן העולם. ביקש מהמנהלים לא לדחות את הטיולים והחגיגה. אמר שמע ישראל וקדיש - והוציא את נשמתו בתל-אביב ביום ח' סיון תרצ"ב (12.6.32) ונקבר בירושלים.

זליג אריה רבינוביץ

נולד בט"ו שבט תרל"ה (1875) בעיר לידא (פלך וילנה) לאביו אברהם דוב . בילדותו נתיתם ונלקח לבית אבי-אמו הרה"ג ר' טודרוס ליבוביץ , וכשעלה הסבא

בשנת תרמ"ב לארץ-ישראל לקח אתו את נכדו בן השבע. בירושלים נתמנה הרב למשגיח בישיבת "עץ חיים" ונכדו זה נתחנך בהשגחתו בתלמוד-תורה ובישיבה.

בבחרותו נמשך לתנועת ההשכלה וקרא בספרי השכלה וספרות עברית. יצא לעבוד כפועל שכיר בראשון-לציון, וכשנוסדה חדרה עבר שמה לעבוד וחלה בקדחת ולא יכול להמשיך בעבודה. כשנאלץ לעזוב את החקלאות לא רצה למשוך את ידו לגמרי מברכת האדמה ולכן החל עוסק במסחר בתבואות. שנתים התגורר בעזה, שהיה בה אז ישוב יהודי קטן. בתוך סביבה ערבית לא יכלו להתקיים יהודים אלא אם היתה להם ידיעה בשפה ובמנהגים ובנימוסים של הערבים. זליג אריה רבינוביץ ידע לרכוש לו את ידידותם והוקרתם של הערבים שבעיר ובסביבה, שקנה מהם את יבול השעורים, שהיו אז סחורת-אכספורט עיקרית מדרום הארץ לתעשית-בירה באנגליה. לידיעת תנאי החיים של קומץ התושבים היהודים בעזה תצוין העובדה, שנשיהם, בצאתן לרחוב, היו מוכרחות לכסות את פניהן כנשי הערבים.

נשא לאשה את טויבה בת חיים לוי (נפטרה בתלאביב, כ"ח ניסן תש"ה).

אחרי שבתו כשנתיים בעזה עבר ליפו והמשיך מכאן במסחרו. וכשהחלו להרחיב את שכונת "תלאביב" על-ידי בנין בתים ברחוב נחלת-בנימין, היה בין ראשוני הבונים.

במלחמת-העולם הראשונה היה מספק תבואות לצבא הטורקי והגרמני. כקבלן צבאי הכניס יהודים רבים ככל האפשר לרשימת עובדיו, כדי לפטור אותם מן הגיוס, ומהתבואות הרבות שעברו תחת ידו היה מספק לחם לנצרכים להצילם מרעב. כן השתמש בקשריו עם שרי הצבא להמליץ על זקוקים לכך, כדי להצילם מגזירות ומרדיפות, וגם מנהיגי הישוב נעזרו על-ידי קשריו לטובת הכלל.

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 482). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/482