Volume 1

Page 83

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

החול של שלמה בונפד. על שירת החול של משוררי סאלוניקי וכו'. מקצת ממחקריו פרסם בהונגרית לשרת את שולחיו, וכך הפיץ תרבות עברית על חשבון ממשלת הונגריה, ואת השאר מסר בהרצאות-אורח באוניברסיטה העברית לאחר שנים רבות, בעת ביקורו בארץ.

עוד בתקופת לימודיו באוניברסיטה פרסם קובץ שירים בעברית בשם "שעשועי עלומים", שירים בהונגרית, תרגומים ממיטב הספרות העברית והאידית. מאמרים ברבעון של הסמינר לרבנים ובהוספתו העברית ("הצופה לבית ישראל בארץ הגר") והמשיך בכך גם בשנות הוראתו בבית-הספר הריאלי.

כמורה במוסד הונגרי לא התבלט כלוחם ציוני, לבל יאבד את השפעתו על נכבדי העדה היהודית, שבעקב תעמולת-הזועה של עתונות המתבוללים חשבו את הציונות כ"בגידה במולדת", אלא השתמש בתכסיסים מחוכמים להכניס את נכבדי העדה אל הציונות בעקיפין. תודות לכבוד שרחשו לו גדולי הספרות והאמנות הלא-יהודים כבש לו עמדת-כבוד גם בין טפסרי הצבור היהודי. בהשפעתו ובהשתתפותו נוסדה "אגודת יהודי הונגריה לספרות", שפרסמה ספרים בחכמת ישראל ואת כרכי התרגומים שלו מהשירה העברית. למטרה זו הוציא ב-1911 שנתון יהודיהונגרי בצורה מהודרת ביותר (הספר זכה בפרס ראשון בתערוכת-ספרים עולמית בלייפציג) ובו ממיטב היצירה הישראלית העולמית בספרות, בשירה, במחשבה ובאמנות, והקצה בו מקום מכובד גם לארץישראל ולבנינה. בדרך זו המשיך אח"כ בירחונו "עבר ועתיד" (בהונגרית), שהופיע במשך 30 שנה, עד 1941 (בשנים האחרונות ערך אותו מארץ-ישראל), בהידור שאין דוגמתו, כדי שיהיה כשר אפילו לטרקלינים. ממנו למדו גדולי אנשי-הרוח של הונגריה לכבד את עם ישראל. ערך תערוכות של אמני א"י ונשפים אמנותיים על נושאים יהודיים ולכבוד אישים-יוצרים יהודים (ביאליק, טשרניחובסקי) ומשך אליהם את שמנה וסלתה של החברה הגבוהה של ההונגרים, היהודים והנוצרים. ערך כמעט בכל שנה מסעי-סיור לארץ-ישראל בהשתתפות גדולי החברה והכלכלה וכמה מהם קשרו בדרך זו קשרים מעשיים עם ארצנו. כן היה היוזם והרוח החיה בפעולות "הועד למען ארץ-ישראל" ("פרו-פלסטינה") בהשתתפות גדולי הצבור הנוצרי והיהודי בהונגריה, הסניף ההונגרי של הסוכנות היהודית, "ברית עברית עולמית", בפעולות למען הקרנות, מוזיאון תל-אביב, והשפעתו היתד, רבה על חוגים לא-יהודיים ויהודיים כאחד, ומאמריו הפובליציסטיים החדירו את ההכרה היהודית לצבור היהודי בהונגריה.

הספרים שחיבר: "על נהרות בבל" (שירים בהונגרית), "ביאליק, חייו ושירתו", "משוררי ארץישראל" (מסות ותרגומים), "כתבים יהודיים" (ב-4 כרכים), "בלי פוליטיקה" (קובץ מאמרים נגד המדי

ניות העברית החדשה), "מלחמה בעד התרבות העברית", "השער התיכון" ("בבא מציעא" - זכרונות מימי לימודו בישיבות), "משפוני השירה" (הוצאת האוניברסיטה העברית), ספר גדול על הרצל בהונגרית, גרמנית ואנגלית. בעברית יצא בתרגום י. ל. ברוך בהוצאת "אמנות".

ליובלו הששים פרסם ועד היובל (בנשיאותו שלש. טשרניחובסקי) ארבעה ברכים מכתביו. ביניהם: "חזון הרצל" שזבה ב"פרס ירושלים" (יצא באמריקה בתרגום אנגלי בשם "כוכב על הירדן - חיי הרצל ותעודתו"), "במערכות התחיה", "אשר ספרה אמא", "שירי דוד אונקינירה" ו"שירי המראות'' לסעדיה לונגו, ובתש"ו יצא קובץ שיריו שזכה ב"פרס נורדאו".

ב-1938 עלה ארצה ונתמנה למנהל ארצי של אגודת שוחרי האוניברסיטה ויסד סניפים בכמה מקומות בארץ. בשנים האחרונות יושב הוא בירושליםועוסק בעבודות ספרותיות.

אריה לייב יפה

נולד בגרודנה (רוסיה הלבנה) בי"ג סיון תרל"ו (1876) לאביו זוב בן הרב הגאון ר' מרדכי גימפל יפה מרוזינוי ולאמו חיה-לאה בת ר' פישל לאפין. למד ב"חדר", בישיבת וולוז'ין ובאוניברסיטאות היידלברג, לייפציג ופרייבורג אחר שהשתלם בכוחות. עצמו בשפות אירופיות ובמדעים כללים.

בעודנו צעיר הצטרף לתנועת "חבת ציון". בהיותו סטודנט פעל הרבה בין הנוער הלומד בגרמניה.

ב-1892 פרסם את שירו הראשון ב"ווסחוד" הרוסי.

השתתף בקונגרס הציוני הראשון ובכל הקונגרסים הציונים (פרט לקונגרס הי"ג שאז היה בדרום. אמריקה לרגל עניני קרן היסוד).

ממייסדי הפרקציה הדמוקרטית יחד עם חיים ויצמן, מ. בובר, ליאו מוצקין וב. פייבל.

בימי פולמוס אוגנדה היה מהלוחמים העקשנים לציונות הטהורה. השתתף בועידת מינסק, אח"כ בועידת "ציוני-ציוך בוילנה, ארגן את ועידת פרייבורג,

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 83). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/83