ב-1936 ערך את הוצאת הפואימות של ביאליק באנגלית, ב-1929 את ספר הימים של הרצל באנגלית, ב-1944 את הספר (באנגלית) "וייצמן המדינאי, איש המדע ויוצר הקהיליה היהודית".
ב-1936 אירגן את הצגת המחזה התנ"כי "הדרך הנצחית" לפרנץ ורפל, במוסיקה של קורט וייל ובבימוי מכס ריינהארד וב-1934-1933 הצגת "רומאנס של עם" בשיקאגו ובניו-יורק ואח"כ בסיבוב בערים רבות בארה"ב. צאצאיו: עמנואל, הלן אשת שמואל אמיר, דוד.
אריה (ליב, ליאון) דולצ'ין
נולד בשנת תרע"ג (31.3.1913) במינסק שברוסיה הלבנה.
לאביו משה (חסיד חב"ד, מוסמך לרבנות, בעל ביתחרושת ברוסיה הצארית, נתמנה אחרי מהפכת קרנסקי למנהל קואופרטיב וכמומחה הושאר בתפקידו גם במשטר הבולשבי, והצליח להשאר מחוץ למפלגה הקומוניסטית ולהמנע מעבודה בשבת, עד שב-1929 קיבל היתר ליציאה מרוסיה באופן ליגאלי) ולאמו מרים לבית דרייצר. למד בחדר עד שאסר השלטון את החינוך המסורתי. אחר-כך למד בבית-ספר ממלכתי אידי אנטי-יהודי ואח"כ בבית ספר תיכון, בו היה מפעילי הנוער המאורגן במסגרת המפלגה הקומוניסטית, נבחר ליו"ר ארגון התלמידים ובתוקף כהונה זו ניתנה לו זכות דעת מיעצת במועצה הפדגוגית של בית הספר. ובאותן שנים למד בסתר תלמוד, בתנאי מחתרת, מפי מורה פרטי בשעות הבוקר המוקדמות שלפני ההליכה לבית הספר.
נענה להצעת אביו להצטרף לדודו ולצאת עמו אל מעבר לים, כדי "לראות מרחקי תבל". בהיות ארה"ב סגורות בפני הגירה מרוסיה יצא עם דודו למכסיקו, דבק באוירה הליבראלית, למד במהרה את השפה הספרדית והמשיך שם את לימודיו בבית-ספר תיכון ובאוניברסיטה וב-1929, תחת רושם הפרעות בארץ-ישראל ומיבצעי האומץ והגבורה של ההתגוננות היהודית, נעשה ציוגי בלהט ובפעילות, ובגיל 25 כבר נבחר ליו"ר ההסתדרות הציונית במכסיקו.
גם בפעילות הכלכלית הגיע לגדולות כבעל מפעל גדול לייצור צנורות-ברזל, ולא פעם זנח את עסקיו למען העבודה הצבורית היהודית והציונית, הופיע באספות, נאם, כתב מאמרים ולפעמים גם שירים (באידית) וערך עתון יהודי בספרדית.
ב-1943 נשא לאשה את פרידה בת משה ליב קסלר. באותה שנה הופיע בועידת הקונגרס היהודי העולמי באטלנטיק סיטי בראש משלחת יהודי מכסיקו ונבחר בועידה ליו"ר הועדה הפוליטית, וכך נתגלה בצבוריות היהודית העולמית ככח עולה, שביכלתו לתרום מכושר פעילותו גם בהיקף עולמי, ונבחר לאכסקוטיבה של הקונגרס היהודי העולמי.
בקונגרס הציוני הכ"ג נבחר לועד הפועל הציוני ובקונגרס הכ"ד בירושלים לחבר הנהלת הסוכנות היהודית בירושלים ולראש המחלקה הכלכלית שלה (כאחד משני החברים הציונים הכלליים בהנהלה) ושוקד בעיקר על השגת האפשרויות והעזרה לעליית המעמד הבינוני ולקליטתו בארץ.
כשחזר מהקונגרס למשרד מפעלו במכסיקו-סיטי והודיע לשני שותפיו, שעליו לעבור לשנתיים לירושלים, קיבל שותפו היהודי - גיסו - את הבשורה במורתרוח גלויה, ואילו שותפו הקתולי, שבהשפעתו נעשה ציוני נלהב, שידל את הגיס להסכים, באשר "הוא יוצא בשליחות למען ענין גדול".
אחרי ביקוריו בארץ בכל שנה משנת 1951 ואילך, בא ב-1956 לשרת את האומה בתפקידו בהנהלת הסוכנות בירושלים. תוך עבודתו הרבה הקדיש לו שעות מיוחדות בכל יום ללימוד השפה העברית (כמו בנעוריו ברוסיה ללימוד תלמוד במחתרת), והגיע לשליטה מלאה בשפה העברית כמו באידית, ברוסית, בספרדית ובאנגלית.
ממלא גם תפקידים כחבר נשיאות קרן היסוד המגבית המאוחדת, חבר הנהלת האופרה הישראלית, חבר הנהלת "היכל התרבות" בתל-אביב, חבר הנהלת "רסקו", סגן יו"ר הקונפדרציה העולמית של הציונים הכלליים, חבר הנהלת הסתדרות הציונים הכלליים בישראל ועוד.
פירסם מאמרים בעתונות הישראלית ובעתונות האידית, הספרדית והאנגלית בחו"ל.