עשתה גדולות. מלאו את מחסן "השומר" ומחסני ה"הגנה" - נשק וציוד, חלקו מאות רובים לקבוצות ולמושבות, והודות לנשק זה יכולנו לעמוד בפרץ בשעת המאורעות ולארגן הגנה מעולה. נשק זה הפיח גם רוח בטחון בקרב התושבים היהודים בארץ.
אחרי שחרורו מהגדוד העברי השתקע בתל-עדשים. בינתים החלה העלית השלישית. הופיעו ראשוני חלוצי קרים, קבוצות חלוצים מפולין וגם מסיביר. חברי "השומר" הרגישו כי התחילה תקופה חדשה ויחליטו לחדש את "לגיון העבודה" ש"השומר" הקים ב-1908. לכן, החליטו לשנות את השם, ובמקום "לגיון העבודה", שריח צבאי נודף ממנו, קראו למפעל זה "גדוד לעבודה ולהגנה", ולשם קיצור וסודיות - "גדוד העבודה". קרול היה בין המיסדים ובין חברי "השומר" שנשלחו ל"גדוד העבודה" על שם יוסף טורמפלדור להדריך את חבריהם בעבודה ובהגנה. מהרה התחבב על חברי הגדוד והצליח לקרב חברים רבים ל"השומר''. עבד יחד עם חבריו בסלילת כביש מגדל-צמח וביבוש ביצות. בשנת 1921 נקרא לפעולה חלוצית חדשה - הקמת הריסות "כפר גלעדי" שנחרבה בימי המאורעות בגליל, ונשאר חבר פעיל בו כל ימיו. עבד במטעי המשק והיה מפעילי ארגון המשתלות.
באותו זמן, עסק ברכישת נשק מערביי הסביבה, העברת נשק שנשלח מחו"ל דרך בירות (לבנון) וטפול "בעליה ב'" שעוליה עברו דרך "כפר גלעדי" (ביבשה. עוד לפני העליה באניות) כשהחוגים האזרחיים בארץ התחילו לטפח את "ברית טרומפלדור", קבלו זאת כ"אגרוף" "נגד ההסתדרות", ולפי דעתם היה צורך להעמיד כח מול כח. ואז התמסר קרול לארגון "הפועל".
בשנת 1941, במלחמת העולם השניה, בהתנקשות בין הצרפתים והאנגלים במזרח הקרוב, כשאנגליה דוחקת את רגליה של צרפת מסוריה והלבנון, והתותחים מרעישים את מטולה שעל הגבול, האכרים עזבוה, הערבים חשים את ההזדמנות לשוד ועטו על המושבה, אץ קרול להצלת הנשדדים ויחד עם חבריו שמרו על המושבה עד שוב השלום על כנו.
כשהצבא הבריטי עלה על גבול לבנון הוישאית והגנרל האוסטרלי הזקן דורש מחברי "כפר גלעדי" לפנות את המקום, באמרו כי הוא יהרס ע"י תותחי הצרפתים. קרול ענה לו: אנחנו איננו מהאנשים שמפנים אותם. הגנרל שוכנע והסתפק בפינוי הילדים.
בשנת 1947 הוא נוסע בשליחות המוסדות הלאומיים לאמריקה הדרומית, לעורר, לעודד ולקרב את הלבבות לציונות. דבריו הפשוטים עשו רושם והיתה לו הצלחה רבה בשליחותו.
נשא לאשה את חיה בת זלמן ואלטה דרכליר , מפעילות הפועלות בתנועת הפועלים בארץ.
בשנת 1948, אחרי הקמת המדינה, מתחילה עליה המונית. על-יד "כפר גלעדי" קם ישוב עולים בשם "קרית שמונה", עולים מ-70 מדינות מתרכזים במקום זה, המדברים בשבעים לשון, ומצבור זה צריך להקיםישוב אחיד . את המשימה הזו קבל קרול על עצמו. עבד בכל חום לבו ומרצו. שתי שנים עשה במלאכה זו והניח יסוד לפעולה רבת-ערך.
בשנת 1952 - חברי "השומר" לשעבר החליטו להוציא "ספר השומר". הוא נוטל על עצמו את המשימה למצוא את המיסמכים הדרושים. עבד וחיפש אצל החברים, בארכיון העבודה, בארכיון ההסתדרות הציונית, בעיריות, במועצות מקומיות ובועדי המושבות והקבוצים שבהם עבד "השומר", הצליח לאסוף יותר מ-1000 מיסמכים שעזרו בהוצאת הספר.
היה פעיל בועד להנצחת החיל.
הנציח את זכר הח' צפורי (שנהרג במאורעות) בהקמת "בית-צפורי" בכפר גלעדי.
היה חבר ההגנה כל ימיו, והיה פעיל בחיי הצבור בגליל.
מבין כל תופעות החיים במשק ובחברה בכפר גלעדי, שדמותו היתה משובצת בתוכן, בולטת באופן מיוחד חגיגות "בר-מצוה" לילדים מדי שנה בשנה, שאורגן ע"י מניה שוחט (ראה כרך ב', עמוד 846). הוא אהב את הילדים והתמסר אליהם באהבה.
נפטר בבית החולים בצפת, ה' ניסן תשי"ח (26.3.1958).
בניו: אחיעם, דב (נהרג בתאונה), יגאל .
ליום השלושים פרסמו חבריו חוברת לזכרו (כפר גלעדי-תל-חי, ה' אייר תשי"ח, 39 עמודים).
זכר איש הגליל - אשר נצמד לאדמה זו וזכה לראות את הגליל הזה בצמיחתו ורבוי אוכלוסיתו העברית, מישובים בודדים מועטים ועד לשרשרת ישובים כפי שהם נראים כיום.
הוא היה סמל: התמדה, עקשנות ואומץ לב. החברים כינוהו: "גורדובוי", משום שלא ידע "חכמות" בשמירה.
חיים פרומקס
נולד בגרודנא (רוסיה) בשנת תרל"ו (1876). לאביו הלל ולאמו לאה .
קבל חנוך מסורתי. היה קבלן בצבעות. חבר "חובבי ציון" בעירו.