ארוחות שבת ליהודים המגויסים לשרות-עבודה בצבא בראש העין ובסביבת פתח תקוה, אחרי שבהשתדלות הד"ר אוירבך אישרה להם המפקדה את החופשות לשבתות וימים טובים. אח"כ השתתף בארגון פעולה להקלת המחסור במזון אצל המורים. באה פקודת הגירוש מטעמים צבאיים, ובתחילת שנת תרע"ח, שבועות מספר לפני פריצת הבריטים עד לירקון, עבר עם משפחתו לזכרון יעקב. שם השתתף בפעילות לעזרת המגורשים והפליטים והחולים שבהם, טיפל בייצור עמילן-חיטה (תחליף לאורז, מזון לחולי מעיים) באופן פרימיטיבי.
בניסן תרע"ח הועבר, לפי הוראה טלגרפית מגרמניה, להורות בת"ת "נצח ישראל" בחיפה.
אחרי גמר כיבוש הארץ בידי הבריטים, בראשית תרע"ט, חזר ליהודה ונתמנה למורה-מנהל בת"ת לבנים "נצח ישראל" בראשון לציון. שם פעל גם כראש הועד "למען תוצרת הארץ".
בתרפ"ה עבר להורות בבית-הספר לבנות תלפיות בתל-אביב, אח"כ לבתי-הספר לבנים ולבנות מזרחי בבני ברק, שערים ורחובות, וכל השנים היה חבר פעיל במועצת המורים למען הקהק"ל, עד שלעת זקנה יצא לפנסיה.
תוך הכנת חומר הוראה בטיפול במשק עזר, לתלמידיו בראשון לציון, חיבר ספר לגידול עופות.
בשנת תשי"ד הופיע בהוצאת "דביר" ספרו "אגרת ר' יהודה אבן קוריש", הידועה בשם "הרסאלה" (תרגום מערבית על פי כתב יד) עם מבוא. זוהי עבודת מחקר על פסוקי תנ"ך ומלות קשות-הבנה, בהשואה : א) ללשון הארמית, ב) ללשון המשנה והתלמוד, ג) ללשון הערבית. ועל תרגומו זה קיבל מעירית תל-אביב "פרס טשרניחובסקי" לתרגומי מופת לשנת תשי"ג.
צאצאיו: שלמה (רעיתו חסידה לבית מנדילסון-חשין, דור חמשי בארץ), יהודית אשת ד"ר שמואל קלצ'קי (רופא), מרדכי צבי , מורה וסגן מנהל, (רעיתו - זיוה לבית שוועד), עדנה אשת יהושע קנר (מזכיר בנק ישראל לחקלאות).
אלוף משנה נחמיה ארגוב (נימויטין)
נולד ד' טבת תרע"ה (21.12.1914) בריגה (לטביה). לאביו יהושע חיים נימויטין (מחסידי חב"ד, חבר נלהב בתנועת המזרחי, ניהל בית ספר יסודי דתי-לאומי בעברית, נתן יד ליסוד הגימנסיה העברית "תושייה", ניהלה ולימד בה).
למד בבתי הספר שניהל אביו ברוח דתית-לאומית, אך בגיל 13 נטה לדרך אחרת, כשהצטרף לתנועת "השומר הצעיר - נצ"ח" (נוער צופי חלוצי), ואף רצה לצאת להכשרה חלוצית בטרם יגמור את בית הספר התיכון, אך בסוף נענה לשידולים ולהסברות, שגם בתנועה החלוצית יש צורך בהשכלה, וגמר את בית-הספר, ובצאתו לחיים החלוציים לקח אתו במטען נפשי מבית אבא אמא את הזיקה החיובית לערכי המסורת, וביחוד לקדושת השבת, זיקה שנתחזקה בו בהשפעת דודו הרב.
היה מפעילי התנועה בלטביה בהיקף כללי, וביחוד בגרעין שלה, שהתכונן לבצע כגוף מלוכד מפעל קבוצתיכיבושי חדש בארץ.
כשעלה לארץ ב-1935 נכנס ישר לגרעין של תנועתו, ימים מספר אחרי שזה התאחד עם קבוצת "בתלם", שמטרתה הרחוקה היתה להתנחל בהתישבות קיבוצית אישם בעמק הירדן או בקרבתו, ובינתים היתה זאת "חבורת פועלים" לעבודה שכירה בראשון לציון, גם לשם הכשרה בעבודה ובחיי קיבוץ, וגם לשמירת הקיום הכללי בחבורה עד שהמוסדות המישבים יוכלו לעזור להם בהתנחלות. וכשעלה לארץ כבר מצא את הגרעין שלו אחרי איחודו עם קבוצת "בתלם", ואחרי שהגוף המאוחד עבר זמנית לעבודה שכירה בחות ביתניה, על מנת לעבור משם להתנחלות קבועה על אדמת חברת "קדמת כנרת" (עיןגב).
תרם את חלקו במילוי המשימות הקשות בחומר וברוח : כיבוש עבודות בסביבה הקרובה והרחוקה, הכשרת חברים לקראת הענפים המקווים במשק העצמאי, עיצוב דמות החברה הקיבוצית בחיי יום-יום, הבטחת הקיום והפרנסה, איזון צרכי כלכלה וצרכי חברה ותרבות, נסיעות תדירות ליצוג עניני הקבוצה כלפי חוץ, ובינתים פרצו המהומות באביב 1936, ועל סבך המשימות האזרחיות נוספה המשימה הצבאית : הגנת המקום והאזור. ומשהתנחל הקיבוץ בקיץ 1937 בעין-גב המשיך להטות שכם לארגון החיים המשקיים והחברתיים של הקיבוץ, ובנקודה מבודדת זו מעבר לכנרת היו משימות ההגנה קשות פי-כמה, וכאן רכש נחמיה את נסיונו הצבאי במשמר הגבול אשר לצבא-במחתרת של המדינהבדרך. בינתים התקשר בנשואין עם חברה בקיבוץ, אך גורל יעודו לא נתנו להשתלב בחיי אזרח בינוני ואב למשפחה, ומסיבות פרטיות שהיו למורת-רוחו עזב באביב 1939 את הקיבוץ ועבר לחיפה.
אחרי שהתנסה בעבודות שונות מצא את מקומו במנגנון ה"הגנה" והחל לפעול בתפקיד קצין-הסברה ושלישו של מפקד העיר חיפה. אחר כך שירת כשלישם של