הבנה לבעיות מסובכות וקשות והנני לקבוע בקורת רוח כי מלאת משימה זו באופן הראוי לציון מיוחד.
צאצאיו: חיה צוקרמן (מרצה בסוציאולוגיה), אורי (שירת בנוטרות, בבריגדה, במלחמת השחרור, בצה"ל, והשתתף במערכת סיני. ממשיך בפועל במסורת החקלאות של אביו ואבי אביו - במשק בגדרה).
דוד הומינר
נולד בירושלים, בשנת תרל"ט (1879).
לאביו הרב שמואל הומינר (ראה כרך ב', עמוד 599) ולאמו בריינה רבקה בת הרב החסיד ר' דוד הלוי זלדוביץ ממינסק (ממשפחת האדמו"רים מליובאוויטש השניאורסונים).
קבל חנוך מסורתי אצל אביו ובישיבת "עץ-חיים". הצטיין בלמודיו והיה מהתלמידים הנבחרים בישיבה.
נשא לאשת את צפורה (פייגה רייזל) בת ר' יהושע פלר (נכדתו של ר' משה פינס שהגיעה בילדותה לארץ מרוז'ינוי לכפר יהודיה (יהוד) ע"י פתח-תקוה. היתה אשה צנועה ונאמנה, ועמדה לימינו בכל ימיו. התענתה עמו באשר התענה ויחד הקימו את ביתם. נפטרה ברמת-גן, י"ג חשון תשט"ו (9.11.1954).) שלא כיתר חבריו שתלמודם-פרנסתם, קיים הוא דברי חכמים "ולא תעשנה קרדום לחפור בו".
בעזרת קרובם, הבילויי ר' יחיאל מיכל פינס (ראה בכרך ב', עמוד 562) הסתדרו במושבת הבילויים גדרה. נעזרו ע"י השוחט ר' יעקב קפלן והבילויי יעקב שלמה חזנוב (ראה כרך ב', עמוד 736).
לאחר כמה שנים עבר לרחובות. כיון שאמצעיו היו מצומצמים, קנה מגרש מחוץ למושבה, קרוב למחנה הבדוי. בידו בנה את ביתו הקטן.
בהתנפלות הבדואים מסטריה על רחובות, ראה הוא הראשון את המתנפלים ויצא יחידי לקראתם בנבוט (אלה) שבידו. הוכה בחרב על ראשו ונפצע קשה. כשמגיני המושבה יצאו לקראתם והבריחו אותם, מצאוהו בשדה בלי הכרה.
היה תמיד בין הראשונים שיצא להגן על המושבה.
במלחמת העולם הראשונה, מצאו רבים מבני ירושלים שגויסו לצבא התורכי, מקום מקלט ועזרה בביתו.
עבד באהבה את האדמה ופיתח משק זעיר באדמתו.
אשתו ילדה לו תשעה ילדים. חמשה מהם נשארו בחיים.
אחרי מאורעות 1921 הוכרח לעבור לעיר. בפרבר העיר ברמת-גן הקים רפת וגן ירק ואהבתו לחקלאות לא פסקה. עד ימיו האחרונים, והוא חולה, היה קם ממיטתו לפנות בוקר לחלוב את פרתו ולקצור לה ירק במו ידיו.
נפטר ברמת-גן, כ"ו סיון תש"ה (7.6.1945).
צאצאיו: יהושע ירושלמי, אסתר אשת חיים אורבוך , מרים הומינר (ראה בכרך זה), מיכל אשת לוי רביקוביץ (ובזיווג שני נישאה לישראל גור-אריה) , בלהה אשת דוד אדירי (שינקרבסקי), משה.
הריס (צבי חיים) סיל (סגלוביץ)
נולד בלונדון (אנגליה), כ"ח ניסן תרס"א (17.4.1901).
לאביו מנחם מנדל (סוחר, ציוני ותיק, ממיסדי "בית ציון" בלונדון) ולאמו חיה בת צבי מורדכוביץ. קבל חנוך מסורתי. בוגר סן ג'הן-קס קולדז' בלונדון.
היה פעיל בארגוני הנוער הציוני בעירו.
עלה לארץ בשנת 1919 ועבד במשך שנה במשק אביו, חזר לאנגליה והמשיך ללמוד וחזר בשנת 1925.
ב-15.3.1928 נשא לאשה את הרצליה בת מאיר יעקב שולמן (ראה כרך ד', עמוד 1661). עסקנית נשי המזרחי בבת-ים.
בשנת 1929 היה פעיל בהגנה ביפו.
משנת 1933 בבת-ים. בנה ביתו בעבודה עברית.
היה חבר המועצה בבת-ים במשך 15 שנה ועזר להתפתחות העיר.
בימי מלחמת המחתרות - עזר בהשגת ידיעות, התידד עם האנגלים והביא תועלת רבה בשחרורי אנשי מחתרת מהמאסר וכוי.
אספן בולים ותיק.
צאצאיו: מנחם, נעמי אשת עמנואל ניטנברג .