דרכו בחיי המעשה. כבר אז התחבר עם מספר אנשים בעלי יזמה ומרץ לרכישת קרקע מערבים בקרבת עיןזיתים, לשם יסוד שיכון של בתים וגנים מחוץ לצפיפות הרובע היהודי. אז לא עלה הדבר בידם, אבל על שאיפתם לא ויתרו להגשימה אחר-כך בדרך אחרת, כמסופר להלן.
אחרי נשואיו עסק במסחר במכולת. כשנפתח בצפת ב-1910 סניף לבנק אפ"ק (כיום : הבנק הלאומי לישראל), נמצא מוכשר להתקבל בו לפקיד, אך לא נתקבל אז בשל מניעות שב"פוליטיקה" מקומית (סכסוכים על ה"הגמוניה', ברובע היהודי בין הנתינים האוסטרים, רובם המכריע של האשכנזים-החסידים שמוצאם מגליציה, ובין הנתינים העותומנים, ברובם "ספרדים" בני דורות רבים בארץ).
באותה שנה השתתף ביסוד קופת-מלוה שיתופית, שהתקיימה עד אחרי מלחמת העולם הראשונה.
בשנים 1915-1912 היה פקיד בבנק "ברזל-קלינגר". אחר-כך שוב עסק ארבע שנים במסחר במכולת. מהן שנה אחת בכפר הערבי "יראוך, שהיה אז בנפת צפת ומסוף המלחמה ואילך מעבר לגבול, בשטח לבנון העצמאית, ואחרי שנשדד - חזר לצפת.
ב-1919 נתקבל לפקיד בבנק אפ"ק בצפת, בו עלה בדרגות ומ-1928 ואילך היה בעל זכות חתימה אחרי המנהל, עד שיצא לפנסיה ב-1954.
המשיך בפעילותו באגודת "אחוזת כנען'', שלאחר מכן שינתה את שמה ל"צופיה''. בסוף 1914 גמרה האגודה קנית כ-2000 דונם על הר כנען מאת חברת פיק''א, באמצעות מנהלה בגליל מר קלווריסקי.
ב-1925 נוסדה האגודה "הרחבת הישוב בצפת", שרכשה שטח נוסף על ההר. בשתי האגודות ובפיתוח אדמותיהן וחלוקתן לחברים ובהכשרתן לבנין היה מראשי הפעילים, והיה עליו לעמוד בראש פעולות ההגנה על זכויות היהודים בשטח זה נגד מזימות-ההתנקשות מצד הערבים. באוקטובר 1934, משנודע לחברי "הרחבת הישוב", שהערבים זוממים לעלות על אדמת החברה ולחרוש אותה, כדי ליצור עילה לטענת "חזקה", שברה החברה כמה אכרים מראש פנה לחרוש את הגבולות ועמדו בכח מול התגרות הערבים. מושל המחוז הטיל על אלתרשטרן את האחריות למעשה החרישה ובהתאם ל"חוק למניעת פשעים" הגלה אותו למשך שנה, כ"עשוי להפר את שלום הצבור", אל מחוץ לתחומי נפת צפת, וגם דרש ממנו שטרי ערבות של עצמו ושל שני אנשים אחרים, שימנע במשך שנה מפעולות "המסכנות את השלום''. בעקב מחאות והתערבות הסוכנות היהודית בוטלו הגזירות - והחברה המשיכה בפעולות פיתוח, ועד לסוף השלטון הזה כבר היתה התחלה ניכרת של ישוב יהודי ובתי מרגוע בהר כנען והונח היסוד להתפתחות ישובו של ההר כיום הזה.
היה פעיל כל השנים בלשכת בני-ברית בצפת, ובשנים האחרונות הנו גבאי וגובר בית-הכנסת האשכנזי על שם הארי ז"ל.
צאצאיו: מרים אשת נתן חסיד (בעל משק בכפר-גנים ; היתה ב-1938 מפקדת אחד האזורים בצפת מטעם ה"הגנה"); יוסף (תושב צפת כיום) ; אסתר אשת יוסף מילר באשרות יעקב (שירתה בצבא במלחמת העולם ואח"כ בנח''ל בנגב); נחום (פקיד בבנק לאומי בצפת, מא"ז העיר ב-1949-1948) ;רבקה אשת השופט אריה כלימור בחיפה (מורה); הניה אשת יוסף נעמן (חבר המושב השיתופי "מולדת"; השתתפה במיבצעים שונים של ה"הגנה") ; שרונה אשת יעקב אפשטיין (רב-סרן בצבא הקבע ; בסוף מלחמת הקוממיות שירתה בחיל הקשר)..
יצחק אלבז
נולד בעיר פאס (מרוקו) בשנת תקע"ג (1813). לאביו שלום. קבל חנוך מסורתי.
נשא לאשה את ג'והרה לבית אלבז (נפטרה ביפו, ב' טבת תרל"ג) ובזיווג שני נשא לאשה את יוכבד , בת אליהו אלמושניס. עלה עם משפחתו לארץ בשנת תקצ"ח (1838) והתישבו ביפו.
בנה בית והקים בית להכנסת עולים ואורחים, וכן הקים בית כנסת לתפלה הנקרא אז בשם "כניס אלמגארבה" (בית כנסת למרוקנים) וכן בי"ס לתלמידי העולים ממרוקו.
בנה שתי חנויות מאבני חומת העיר יפו.
עסק בחלפנות. מהבנקאים הראשונים בארץ.
קשר קשרים טובים עם השכנים הערבים ועזר לגאול שטחי קרקע מהערבים.
נפטר ביפו, חי סיון תרמ"ט (1889).
צאצאיו (מאשתו השניה): שלום (בעל בית מרקחת בקהיר), משה (ראה בכרך ז', עמוד 2814), אלדיסה אשת אלעזר אזולאי, שרינה אשת אברהם חיים שלום (ראה בכרך א', עמוד 504), רחמה אשת יעקב טולידאנו (חיפה), שרה אשת מרקאדו חזן, ג'והרה, יוכבד אשת שאול מרקאדו חזן .