בשנת 1926 עזב את פלוגת הרוכבים ועבר למשטרת א"י בתור קצין בתחנת המשטרה במאה שערים בירושלים.
בשנת 1927 שירת בעפולה וכעבור שנה הועבר שוב לירושלים.
בשנת 1929 עזר להגנה בירושלים והדריך רבים מהתושבים להגנה.
גילה את מטיל הפצצה בשכונת מנטיפיורי, רוצח החלבן ועוד.
הצטיין תמיד בקור רוח ובשקט נפש- בשעה שניתנו לו פקודות לערוך חפושי-נשק בבית-הכנסת, בבית-החולים של ד"ר וולאך ועוד.
כשנשאל מושל ירושלים קיטרוטטש , מדוע אין מעלים את הקצין לנגר בדרגה, השיב : הוא יותר יהודי לאומי מאשר שוטר...
בשנת 1933 הועבר לנהל את משטרת "מנשיה" ביפו והצליח "לנקות" את הסביבה מפושעים ערבים, וליישב את הסביבה בעולים חדשים במקומם.
בימי ההפגנות נגד "הספר-הלבן" הגיש את עזרתו למפגינים ושחרר רבים מהנאסרים.
מילא תפקידים במשמר כבוד לרוב הנציבים הבריטים שבאו והלכו.
היה חבר ההגנה בירושלים מיום עלייתו לארץ. מספר התעודה שלו 172.
למחרת הכרזת כ"ט בנובמבר 1947 העלו פורעים ערבים באש את המרכז המסחרי היהודי בירושלים אספסוף ערבי צמא-דם ואכול שנאה השתולל והתפרע לעיני החיילים הבריטים, ששמחו לאיד, ובחסות השוטרים "שומרי החוק" פרצו ה"שבאב" לחנויות, שדדו ובזזו הון יהודי והסתערו על בתי מגורים של יהודים.
ללא פקודה ובניגוד להוראות, פילסה לה דרך בין הפורעים ו"שומרי החוק" קבוצת שוטרים יהודים בפיקודו, הם הניסו את ה"שבאב" הערבי עד לשער יפי. כיבו את האש והצילו מתוך להבות והריסות, משפחות אחוזות פחד, שחיכו לגואל.
בסוף 1949 הועבר מירושלים לתל-אביב "בתור עונש", היות ועזר לחברי ההגנה במרכז המסחרי.
מתל-אביב הועבר כעבור זמן קצר לפתח-תקוה, בשל פעולה "נגד רצון האנגלים" בשכונת התקוה, שניצלה הודות לו ולקבוצת שוטרים יהודים.
עבר לרחובות, ובשעה שהאנגלים החלו, במלחמת העצמאות לעזוב את הארץ, קיבל מידיהם את רחובות והמושבות מסביבה. מילא אז תפקידים של מפקד משטרה, שופט ובורר כאחד.
אחרי קום המדינה נשלח ע"י המפקח הכללי של משטרת ישראל לגליל, ואירגן שם את המשטרות טבריה, צפת ונצרת.
בשנת 1951 חזר לירושלים.
בראשון לינואר 1947 יצא לפנסיה.
בימי שירותו במשטרה קיבל מדליה משטרתית (18 שנות שירות), שירות מדליה של המשך (25 שנות שירות), ושתי מדליות מלחמת (שירות מיוחד - הצטיינות) ואות סיני של מדינת ישראל.
ראש ועד שוטרים וקצינים בפנסיה.
נשיא לשעבר, לשכת הבנאים החפשים "מצפה" בירושלים.
כיום, קצץ בטחון בשופר-סל בירושלים. בניו (מאשתו הראשונה): יוסף, נחום, ראובן, משה, (כולם השתתפו במלחמת העצמאות ובצה"ל).
דוד גלבוע (המר)
נולד פטרושני (רומניה) י''ד טבת תרס"ז 31.12.1906().
לאביו אברהם המר ולאמו שרה לבית פורת. קיבל חינוך מסורתי וכללי, אקדמיה לאמנות בבודפסט.
צייר. חבר קרית הציירים בצפת. היה חבר פעיל בארגון ציוני "מכבייה" בעירו.
עסק במקצוע כצייר.
בשנת 1933 עלה לארץ.
בשנת 1939 נשא לאשה את בלה בת יצחק ליפשיץ. חבר אגודת הציירים. אח בלשכת הבנאים החפשים "חירם", ובלשכת בני-ברית "נורדאו" בתל-אביב.